שיר נחמה

תעודת הזהות של השיר

ביצוע: הדג נחש ויהודה קיסר

מילים: שאנן סטריט, יאיא כהן אהרונוב, משה אסרף, דודוש קלמס, אמיר בן עמי ושלומי אלון

לחן: שאנן סטריט, יאיא כהן אהרונוב, משה אסרף, דודוש קלמס, אמיר בן עמי ושלומי אלון

הפקה: יוסי פיין
שנת היצירה: 2010
אלבום: הדג נחש - 6
כלי נגינה: תופים, גיטרות, בס, סקסופון, טרומבון, חצוצרה

שירם של הדג נחש "שיר נחמה" אשר יצא ב-2014 באלבומם '6' בשיתוף עם נגן הגיטרה, יהודה קיסר, הוא אחד מהרגעים המגדירים את מערכת היחסים, או אולי את הרומן, בין ההיפ-הופ הישראלי למוזיקה המזרחית. המפגש בין הלהקה לקיסר ולמוזיקה אותה מייצג בלחן, בעיבוד ואף במילים מבטא את ההזדהות ואת מקורות ההשראה של הלהקה. באמצעות יצירת מתח ובאמצעות ביקורת הדג נחש יוצרים דיון על מהות החברה הישראלית ועל התפקיד שלהם בתוכה.

כמעט מראשיתו, ההיפ-הופ המקומי היה שזור באופן קבוע במוטיבים מזרחיים, תוך שימוש בנושאים תנכיים כמו גם בסלנג והווי מקומי. האלבום הראשון שהתקבל באופן מובהק כהיפ הופ, 'חומוס מטמטם' של נייג'ל האדמו"ר, הופץ בחברת התקליטים 'בן-מוש' הפקות, הגיטריסט של 'צלילי הכרם'. האלבום השני - של סילברדון (גיל בנימין) כלל מס' מוואלים ושירים כמו 'סלמה יא סלמה' הערבי ו'אם ננעלו' התימני בגרסאות ראפ ורגאיי שאותן ספג בילדותו בג'מייקה.¹

כך גם בדור ההמשך שנכנס לתודעה הציבורית, שב"ק ס', עם השיר 'מכופף הבננות' של אריק איינשטיין, הצהרה על "ראפ ציוני" ואלבום בשם 'כנען 2000' עם מילים מהמקורות, ובהמשך-מוקי עם נגינת ג'ומבוש וסלסולים ב'כולם מדברים על שלום', ו'ילדה סוכר. סאבלימנל והצל הרבו לשלב סימפולים, כלים, ושירה מזרחית כמו רון שובל ב'אני יכול', ליאור אלמליח ('בילאדי') ואיציק שמלי ('פרחים בקנה'), יחד עם סממנים לאומיים ודתיים. ברצועה 'אדי דיכאון' הם מצביעים באופן ישיר על ההשפעה של המוזיקה המזרחית ה'כבדה' על היצירה שלהם.

הצלע השלישית במיסוד ההיפ-הופ בישראל היא להקת 'הדג נחש'. גם להקה זו ביטאה נושאים דומים. הדג נחש הוקמה בירושלים בשנת 1996 ² ע"י שאנן סטריט ודודוש (דוד) קלמס (קלידים), ובהמשך צירפה את שאר חבריה -גיא מר (די ג'יי, שירה), משה אסרף(תופים), יאיא כהן ארונוב (גיטרות) ושלומי אלון (סקסופון, חליל צד).³ כולם ילידי העיר ירושלים, מלבד אלון.

האלבום הראשון שלהם, 'המכונה של הגרוב', יצא לאור בשנת 2000, בהפקת יוסי פיין ובניהולו של קובי אוז, בחברת התקליטים בבעלותו - 'לבנטיני'.⁴ באלבום זה הם החלו לגבש את הזהות שלהם לשנים הבאות - מבחינה מוזיקלית ראפ ו-fank משופע בגיטרות ובכלי נשיפה, ומבחינת התוכן - עיסוק בישראליות וציונות ('טרומפלדור'), מסר חברתי ופוליטי ('שלום, סאלאם, פיס'), והדגשת המקור הירושלמי שלהם יחד עם ה'מזרחיות' הנובעת ממנו, לדוגמה, "אם היה לי שקל על כל פעם שמישהו

מהשפלה, שמע שאני ירושלמי וחשב שאני משוגע… השראה אני מקבל מהרחוב מזוהר ארגוב

לא מגידי גוב או מתי כספי" (מהשיר 'ג'רוזלם', היחיד בעל אופי מוזיקלי מזרחי).

השראתם מזוהר ארגוב ומסגנון מזרחי באה לידי ביטוי ביתר שאת באלבומיהם הבאים כאשר אירחו את אהובה עוזרי בנגינת בולבול טרנג (שירת הסטיקר), ליאורה יצחק בשירה הודית ('חליפות'), ושילבו מוטיבים וכלים מזרחיים בשירים כמו 'סטטיסטיקה', 'הכאפה המצלצלת', 'רק פה' ו- 'שבחי ירושלים'. באלבומם השישי - '6,' הקו האומנותי שנמתח בין הלהקה לבין ארגוב הפך לישיר כאשר הם אירחו את הנגן המזוהה ביותר עם ארגוב, יהודה קיסר, ב'שיר נחמה'.

קיסר, יליד 1954 ,הוא אחד ממייסדי הזרם המוזיקלי של שכונת כרם התימנים שבה גדל. קיסר החל לנגן בגיטרה בגיל 14, בזמן החלמה מפציעה. הוא הושפע מהמוזיקה התימנית והערבית אותה ספג בשכונה, יחד עם סגנון הגיטרה היוונית של אריס סאן, ולהקות רוק כמו 'לד זפלין', 'דיפ פרפל' ו'הצ'רצ'ילים'.

השפעות אלו יצרו את סגנון הגיטרה החשמלית שלו שאותה שילב בלהקת 'צלילי העוד' בשירים כמו 'חנהל'ה התבלבלה', 'גדליה רבע איש', 'איילת חן' ועוד. במשך עשורים הוא ליווה את בכירי הזמרים המזרחיים, ואיתם הוא יצר כמה ממלודיות הגיטרה האייקוניות ביותר במוזיקה המזרחית והישראלית בכלל. דוגמה לכך ניתן למצוא בפתיחות של שירים כמו 'סוד המזלות', ו'נכון להיום' של זוהר ארגוב, 'נערי שובה אלי' של מרגלית צנעני, ו-'מענטזת' של ג'קי מקייטן. קיסר, יחד עם משה בן-מוש (צלילי הכרם), הפכו את 'הגיטרה המזרחית' החשמלית למאפיין בלתי נפרד ולסמן מובהק וייחודי של המוזיקה המזרחית, הים התיכונית, והישראלית למשך עשורים.

מילים ולחן

המיסים שלי קונים נשק
ואני רואה דרכו
הילדים שלי סוחטים הדק
ואני גאה מאוד
בכתלים שלי נפער סדק
רק שלא אפול דרכו
אולי הבית שלי צריך בדק
ואולי בעצם לא

אפשר לשבת כל היום
ולטחון ולטחון את זה
לשבת כל הלילה
וללעוס וללגום את זה
אבל למה לי לצלול
ולחטוף דיכאון מזה
יותר עדיף שלא
כי אין פתרון לזה

אז מה עושים מתנחמים
מתפננים על סיר חמין
מנפנפים גריל פחמים
עפים על ארק איילים
ושרים שיהיה טוב
שרים כדי לא לרעוב
שרים כדי לא לראות שאין על מה
שרים עוד שיר נחמה

סובבוני בשקלים
הלעיטוני בכזבים
ואני כשה תמים
עודני מאמין
עוד פעם
שיר נחמה

הנציגים שלי גידלו חדק
שוב נותן להם ת'קול
לילדים שלי עושה נזק
מקווה שלא גדול
הרצפה תחת רגליי רועדת
נזהר שלא ליפול
אולי הבית שלי צריך בדק
ואלי בעצם לא

אפשר לשבת כל היום
להפוך ולבחון את זה
להתהפך כל הלילה
לא לישון לא לישון מזה
וואחד סרט לאכול
אבל אין שום הגיון בזה
יותר עדיף שלא
כי אין פתרון לזה

אז מה עושים מתנחמים
מסירים מכסים מסירים
מסירים מוסר משרים
מסירים מסרים משירים
ושרים שיהיה טוב
שרים כדי לא לרעוב
שרים כדי לא לראות שאין על מה
שרים עוד שיר נחמה

סובבוני בשקלים
הלעיטוני בכזבים
ואני כשה תמים
עודני מאמין
עוד פעם

מילות השיר שכתבו חברי הלהקה, מבטאות יחס אמבילוונטי לתרבות הבילוי הישראלית, המספקת נחמה, אך גם מספקת בריחה מהתמודדות עם בעיות חברתיות ופוליטיות בוערות. הטקסט של הבתים מתאר את הבעיות בגינן "הבית שלי צריך בדק, ואולי בעצם לא", דרך שורות כמו "הילדים שלי סוחטים הדק", "בכתלים שלי נפער סדק", "לילדים שלי עושה נזק", "הרצפה תחת רגליי רועדת". בגשר לפזמון, מוצג פתרון של אסקפיזם, שמתואר בהבנה אך גם בציניות ובביקורת: " אפשר לשבת כל היום ולטחון ולטחון את זה… אבל למה לי לצלול ולחטוף דיכאון מזה, יותר עדיף שלא כי אין פתרון לזה".

בחלק השני של הגשר מתוארים הבילויים האסקפיסטיים, ביטויי תרבות המזוהים כישראליים, ואף כמזרחיים שאיתם הלהקה עצמה מזדהה בשירים קודמים: "מתפננים על סיר חמין, מנפנפים גריל פחמים, עפים על ערק איילים, ושרים שיהיה טוב".

בפזמון 'מולבשות' מילים על מלודיית הגיטרה בפתיחה של קיסר, בצורה שנדמית כמו ציטוט, גם בעיבוד הקולי שנשמע כמו סימפול ישן ומעוות, וגם בסגנון המיושן של המילים "סובבוני בשקלים הלעיטוני בכזבים, ואני כשה תמים עודני מאמין". כאן מתבטאת המורכבות של השיר, והארס-פואטיות שלו, בצורה החדה ביותר. הביקורת בשיר נוקבת, עוקצת ומגחיכה את הישראלים ה'מתנחמים'. זהו גם שיאו של השיר, והחלק המרקיד ביותר שלו. קליט, מקפיץ ומנחם. בנוסף, זהו החלק שבו יש רפרנס ליהודה קיסר, אשר את מוזיקת ה'חאפלה' שלו הם מעריצים, ויחד עם זאת את התפקיד החברתי שלה - הם מבקרים.

מה הופך את החלק הזה לרפרנס? מלבד נגינת הגיטרה בפתיחה והסגנון הים תיכוני, הצלילים הראשונים של חלק זה מתכתבים עם שתיים מפתיחות הגיטרה המפורסמות של קיסר - "סוד המזלות' ו-'חנהל'ה התבלבלה', כאשר השימוש באותם תווים (רה, מי, פה), ובתנועה מלודית וקצבית דומה. בנוסף, המילים "סובבוני בשקלים הלעיטוני בכזבים" מצביעות על אחד החלקים מהביצוע של צלילי העוד לחנה'לה התבלבלה, הכולל את המילים "סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת, רַפְּדוּנִי בַּתַּפּוּחִים" מתוך ספר שיר השירים. הן מגיעות לאחר המילים" הֱבִיאַ֙נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן" - היין של שיר השירים שאותו מסמל הערק של הדג נחש. רמז נוסף לסימון של 'צלילי העוד' נמצא בקליפ, כאשר סולן ההרכב גיא מר מחזיק ומנגן בעוד - למרות שהעוד אינו נוכח בהקלטה.

דיון ביקורתי - הרומן של הראפ והמזרחיות

גם אחרי דור המייסדים, המזרחיות נשארה שזורה בההיפ-הופ המקומי, והפכה לחלק בלתי נפרד מהאופי של הסגנון.⁵ זאת, בשונה, למשל, מהרוק הישראלי, שהתחיל עם להקות הקצב מהפריפריה התרבותית, אשר חיקו את הסגנון האנגלי-אמריקאי ואף שרו באנגלית, ואחריהם אמנים כמו אריק איינשטיין, שלום חנוך ומאיר אריאל ניגנו בסגנון דומה. רק כשלושה עשורים לאחר מכן החל בסגנון מפנה מזרחי משמעותי. לאימוץ המהיר של ההיפ-הופ את הישראליות, התנ"כיות, והמזרחיות יש מספר סיבות אפשריות הן מוזיקליות והן סוציולוגיות.

אחד הערכים הבולטים והמניעים של ז'אנר ההיפ הופ הוא האותנטיות.⁶ בין אם האותנטיות האישית בה הזמר מתבטא בחופשיות ובבוטות ("keep it real"), בין אם במישור החברתי, בהבלטת המוזיקה כ"שחורה", ובין אם בסצינה המקומית, בדגש על העיר או השכונה ממנה מגיע הראפר שאותה הוא מייצג.⁷

מכאן מובן העיסוק הגדול של אמנים ישראלים בעיר המוצא שלהם (הדג נחש - ירושלים, שב"ק ס' - יבנה, רביד פלוטניק - פתח תקווה). החיפוש אחר אמירה מקורית, במובן השורשי שלה, הפגיש את האמנים עם התנ"כיות, התרבות המקומית, והסלנג הישראלי-ערבי. המוזיקה והתרבות של סמל הפריפריה הישראלית - המזרחיות, החליפה את קבוצת השוליים הגדולה בארה"ב - השחורים.

האסתטיקה המקובלת בהיפ-הופ היא של שכבתיות (layering), בה מציבים סימפולים - דגימות מתוך יצירות קודמות, אותם משלבים בחלקים בשיר, או כלולאה לכל אורכו.⁸ בנוסף נהוג לצטט מילולית ומוזיקלית מיצירות אחרות. אלה, יחד עם המלודיה ה'דיבורית' והמונוטונית של השירה, וההרמוניה הדלה מהווים קרקע פורייה לשילוב ולציטוט מוטיביים מזרחיים, ללא בעיות של 'התנגשות' בין סגנונות, הנפוצות בשילוב מלודיות ומקצבים מזרחיים עם אלה של רוק, או ג'אז למשל.

לבסוף, יש להביא בחשבון את התקופה בה צמח ההיפ-הופ, החל משנות התשעים המאוחרות ותחילת שנות האלפיים. בתקופה הזאת החלה המוזיקה המזרחית להיכנס ללב המיינסטרים, וכן ה'התמזרחות' של המוזיקה הישראלית באופן כללי. זאת, בהשוואה לשנות השישים בהן צמח ז'אנר הרוק, שבהן אימוץ מוטיביים מזרחיים 'סיכנה' את המוזיקאים בהתעלמות ובדחייה מהתקשורת, מהממסד, ומהמיינסטרים.

הערות ומקורות

1. אורי דורצ'ין, זמן אמת : היפ-הופ בישראל / היפ-הופ ישראלי. הוצאת רסלינג, 2017. עמ' 42.
2. האתר הרשמי של להקת הדג נחש hadagnahash.com
3. Hadag Nahash, “Hadag Nahash,” Discogs, accessed April 12, 2026, discogs.com
4. בן־יהודה, תמי. “קובי אוז מציג: הדג נחש.” Ynet, 19 ביולי 2000. ynet.co.il
5. אורי דורצ'ין, זמן אמת : היפ-הופ בישראל / היפ-הופ ישראלי. הוצאת רסלינג, 2017. עמ' 16.
6. אורי דורצ'ין, זמן אמת : היפ-הופ בישראל / היפ-הופ ישראלי. הוצאת רסלינג, 2017. עמ' 77.
7. Harrison, Anthony Kwame. "Racial Authenticity in Rap Music and Hip Hop." Sociology Compass 2, no. 6 (2008): 1783–1800. doi.org.
8. ראה: 7.