בחום של תל אביב

השורה הראשונה של השיר 'בחום של תל אביב' "פרחה במרצדס משנה את המקום שלה" מגלמת את סיפורו של השיר, ובמובנים רבים גם את סיפורה של הקריירה של שרית חדד, של הציבור המזרחי, ושל המילה "פרחה".

חדד, שהחלה את דרכה כנערה מחדרה ששרה מוזיקה מזרחית "כבדה", או, מוזיקת "דיכאון", שינתה את הסטטוס שלה במהלך השנים. דרך עבודה עם יוצרים כמו קובי אוז ושמעון בוסקילה, ועד ליוצרי הפופ האלקטרוני החדשני עברי לידר והנרי, שיצרו עבורה את 'בחום של תל אביב' היא מוגדרת כעת כזמרת פופ כלל-ישראלית. יחד איתה שינו גם המוזיקאים המזרחים והתרבות המזרחית את מקומם בתפיסת הישראליות. גם המילה "פרחה", שהפכה משם פרטי נפוץ לכינוי גנאי, משקפת את אותו תהליך - מ"בא לי לצעוק אני פרחה" ועד "פרחה במרצדס".

ת.ז

ביצוע: שרית חדד
מילים: עברי לידר
לחן: הנרי (אלי מזרחי)
עיבוד: שי ראובני
אלבום: שרית חדד - חגיגה
שנת היצירה: 2004
כלי נגינה: תופים, בס, קלידים, תכנותים, פסנתר, כינור, גיטרות, קולות רקע

תחילת הקריירה של שרית חדד נשמעה שונה מאוד מהכיוון שאליו היא צמחה. כנערה מחדרה, היא הופיעה כזמרת ליווי של הזמר שריף. ארבעת האלבומים הראשונים שלה (הראשון יצא בשנת 1995) היו בז'אנר המזרחי ה'כבד', או 'דיכאון'. הם כללו בעיקר שירים, לרוב מתורגמים, מהרפרטואר הטורקי והערבי, עם כלים, מקצבים, ושירה מזרחית מובהקת - ביניהם 'הדרך שבחרתי', 'שלום חבר' ו-'ניצוץ החיים'.

יחד עם ההצלחה שהלכה וגברה, בין היתר כתוצאה משיר משותף עם להקת 'טיפקס' ('למה הלכת ממנו'), חדד ואמרגנה מתחילת הדרך, אבי גואטה, שינו כיוון - הם בחרו בכותבים, מעבדים, ונגנים מהז'אנר היותר עדין, 'ים-תיכוני', ואף מהפופ והרוק.

השינוי התחיל בשנת 1998, באלבומה 'חוק החיים' שבו בלטו הבוזוקי, לחנים יוונים, והשיר המצליח מתוכו, הכל סגור. שיר זה נכתב ע"י חברי 'אתניקס' זאב נחמה ותמיר קליסקי (שיצרו באותה תקופה לאייל גולן).

באלבומים הבאים (בין 1999 ל-2003) המגמה התגברה, ואיתה ההצלחה. הם הציגו יוצרים כמו קובי אוז ('תלך כפרה עלי', 'כמעט הולכת', 'יאללה לך הביתה מוטי'), צביקה פיק ('שרופה עליו', 'אני לא מדונה'), שמעון בוסקילה ('הייתי בגן עדן', 'חבל על הזמן'), עוזי חיטמן, משה דץ ועוד.

לצד סגנון השירים שהתבטא במקצבים, הרמוניות, ומלודיות מגוונים, לא נאמנים לסגנון אחד, העיבוד המוזיקלי עדיין מיסגר את האלבומים האלה תחת הז'נאר הים-תיכוני - שיחד עם חדד זכה לפרוץ תקרות זכוכית ולהפוך לפופולרי ורחב ביותר.¹

לאחר השתתפות באירועים כמו הפסטיגל והאירווזיון - האלבום הבא שלה סימן כיוון חדש בפופ המזרחי. 'חגיגה', כמסתמן משמו, כיוון לעולם המסיבות, המועדונים, הפופ והדאנס. מעבר לכך, הוא היה חופשי ממגבלות הז'אנר. חדד, כמו אחרים בזמנה ורבים אחריה, כבר לא הייתה מחויבת לאסתטיקה המזרחית, והיא נעה בחופשיות ביחס אליה, פנימה והחוצה.

כך גם באחד מהשירים הבולטים באלבום 'בחום של תל אביב'. ליצירת השיר, שנקרא במקור 'פרחה במרצדס',חדד וראובני פנו ליוצרים צעירים וחדשניים מעולמות הפופ האלקטרוני. את המילים כתב עברי לידר, והלחין אותם 'הנרי', אלי מזרחי, אמן פופ אלקטרוני בינלאומי, שבאותה תקופה חזר לעבוד בישראל.

יחד הם יצרו שיר פופ ישראלי אלקטרוני, ביקורתי, שמלבד השירה של חדד והנגינה של ילמז טשצ'שמה, הכנר הטורקי, סימל את השלמת תהליך ה'ישראליזציה' ומיסוס הגבולות המוזיקליים בין הז'אנרים השונים, הן של חדד עצמה והן של הז'אנר שממנו היא הגיעה.

מילים

המוביליות המוזיקלית של שרית חדד, מתבטאת גם במוביליות חברתית במילות השיר.

בגירסה הצעירה שלה היא שרה כנערה שמבקשת לעזוב את הפריפריה לטובת תל אביב, ומתנצלת על כך. "הייתי חלשה הייתי עצובה/ הייתי גלמודה לא יכולתי להתפתח/ הייתי בוכיה, הייתי עלובה/ היה לי פוטנציאל ודי" ('למה הלכת ממנו'.

'בחום של תל אביב' מצהיר באופן ברור, בשורה הראשונה שלו על השינוי - 'פרחה במרצדס משנה את המקום שלה'. היא לא מתביישת להציג את עצמה כ'פרחה'. קשה להימנע מהשוואה לפרחה של אסי דיין ועפרה חזה - גם היא פורצת דרך - ילידת שכונת התקווה שהתחילה בשירה תימנית ופיתחה קריירת פופ ומוזיקת עולם בינלאומית ( למשל "פנים שלא עושות חשבון" של חזה , לעומת "משקפיים על חצי פנים" של חדד).

כבר במילים הראשונות, ה'פרחה' נוהגת במרצדס - אולי כסימן להצלחה של חדד, ואולי לזה של מעמד הביניים המזרחי בישראל. באופן נונשלנטי, ה'פרחה' גם השלימה את המעבר שלה לתל אביב "אוי מושבי העור, בחום הזה של תל אביב".

נושא-חוזר בשירים קודמים של חדד הוא הדחייה של חיזור הגבר ה'מסורתי', שיתכן ומסמל את הבית, המסורת והציפיות ממנה ("יאללה לך הביתה מוטי, שלום ותודה", אתה נראה לי אבאדי

אז תסתלק מחי"). השיר הקודם מאותו אלבום - 'חגיגה', שאותו כתב והלחין הנרי, מתייחס בצורה מפורשת וביקורתית לנושא. "בחורה מבית טוב צריכה להיות יפה, ולשתוק הרבה/ בחורה מבית טוב צריכה להיות תמימה, ולשתוק הרבה.

ה'פרחה במרצדס' מתייחסת שוב לבחור הזה. "ואתה נדבק לי אל היד קופץ מסביב, כמה שערות על החזה בחום הזה של תל אביב/ אוי תיתן לי מנוחה, יוצאת לבד ולא איתך". היא שוב דוחה אותו בהפגנת עצמאות, אך היא גם מסמנת בפזמון את הבחור שאליו היא יוצאת (ואולי החברה אליה היא יוצאת): המודרני, ליברלי "למסיבה של הבחור עם השיער הצבעוני, היה בליין אבל עכשיו הוא רציני, איש עסקים שעכשיו הוא טבעוני".

הפזמון ממשיך "להתכתב" עם 'הפרחה' של אסי דיין "כי בא לי לרקוד" לעומת המסיבה של עברי לידר, "חתיך שיבוא באנגלית וצבעים" שהפך ל"בחור עם השיער הצבעוני", וההתפכחות "COME ON BABY המטוס מחכה, ועוד חלום שלי ממריא לו ובוכה" לעומת "רציתי לונדון וקיבלתי מלחמה". דיין בחר להכניע לבסוף את הגיבורה שלו לשוב למסורת ולציפיות החברתיות. "פעם כשיהיה לי זמן להיות גדולה, פעם תיגמר המסיבה/ כי בסוף כל פרחה מסתתר שיכון קטן, בעל לדוגמה ואלף כיווני עשן". לעומתו, בשורה התחתונה של לידר, הגיבורה "משנה את המקום שלה". למרות המלחמות, הנהגים העצבנים, הפחד שלא עובר, והחום של תל אביב.

הפרחה בשפה הישראלית

אסי דיין כתב את 'שיר הפרחה' זמן לא רב לאחר הופעת המילה בסלנג הישראלי.

השימוש במילה החל ככל הנראה בשנות ה-70. למרות שהשימוש במילה זו היה כינוי גנאי לבחורה ממוצא מזרחי - המקור שלה הוא הערבית המרוקאית-יהודית. לפי הבלשן רוביק רוזנטל, הסלנג נוצר משתי מילים שונות בשפה זאת - 'פרחא' - שמחה, עליזה, וגם שם מרוקאי נשי נפוץ, ו'פרכא' - בחורה צעירה ובריאה, או ציפור או אפרוח. יהודי מרוקו כבר השתמשו במילה כסלנג, כדי לתאר בחורה צעירה קלת דעת.²

אותו סלנג, הופנה בישראל באופן ספציפי לאישה המזרחית. יוסף שילוח הגדיר אותה כ"מילת גנאי שהודבקה לבחורה מעיירות הפיתוח" ³

בכתבה של אילון גלעד ב'הארץ' מתוארת כתבה בעיתון 'העולם הזה' משנת 1974:

"באוקטובר 1974, המילה כבר התקבלה בציבור הרחב, ו"העולם הזה" יצא לרחובות תל אביב לברר "מהי פרֵחה". "המונח, השגור כיום בפי כל כמעט, הוא חדש, יחסית, בשפת הרחוב הישראלית", נכתב בכתבה שליוותה את המשאל. "יש שהוא חדש להם לחלוטין, יש המכירים אותו שנים אחדות, אך אף אחד מאלו שנשאלו אינו מכיר אותו יותר משבע שנים".

עם השנים התפתח תהליך reclaiming של המילה, כלומר ניכוס מחודש שלה ע"י אותה קבוצה שמילה זו מתייחסת כלפיה בפוגענות. בדומה למילים כמו gay ו-queer, שהפכו ממילת גנאי לשימוש נייטרלי או חיובי ע"י חברי הקהילה הגאה - היו במשך השנים פעולות שמתנגדות לייחס ל'פרחה', כאמור, שם מרוקאי נפוץ - מילת גנאי, ולהשתמש בה בכבוד ובגאווה.

מלבד השירים של חזה וחדד, גם משוררים מזרחים רבים כתבו באותה הרוח, בשנת 1995 המשורר, סופר והפעיל החברתי סמי שלום שטרית כתב על 'פרחה' ⁴

כשנולדה פרחיה בדר אל-בידה

קרתה אותה אמה פרחה

שיהיו חייה מלאים בשמחה

פרחה שם יפה,

אמרה פרחה שם יפה.

מאותו השיר, ומשירים נוספים מאת 11 משוררים ומשוררות (ויקי שירן, מיכל צדוק, אלמוג בהר, ארז ביטון, ונוספים) ביימה בשנת 2013 חנה ואזנה גרינוולד, הצגה שעלתה בתיאטרון יפו - על שם השיר של סמי שלום שטרית.

עם זאת, המילה 'פרחה', והנושא העדתי עדיין חלוקים בחברה הישראלית. עדות לכך היתה בשנת 1019 כאשר יוצרי 'הפסטיגל' העלימו את המילה מתוך הגרסה שלהם לשיר (למרות מרכזיותה בשיר). אחת מהביקורות על ההחלטה פורסמה ע"י העיתונאית גל גבאי בעיתון 'גלובס⁵':

"בכל זאת, כשאסי דיין, לא גבר מזרחי אבל עם תודעה חברתית מעמדית תרבותית ויצר התרסה בריא, כתב את השיר, הוא התכוון לנער את התפיסות ששללו את דמות הפרחה… .דווקא בתקופתנו הוסיפו מנהלי הפסטיגל חטא על פשע והחמיצו הזדמנות לתיקון היסטורי… במקום לחגוג את האבולוציה המשחררת, במקום ללמוד מהווייתה הבריאה של הפרחיות, עשו מנהלי הפסטיגל בחירה דכאנית מוקצנת, למחוק את הפריחה. ולי... בא לי לצעוק אני פריחה בתקווה שתבינו את הפריחה."

הערות ומקורות

1. לקריאה נוספת: פרק 10 - מן “השכונה“ אל מצעדי הפזמונים: מוסיקה מזרחית ולגיטימיות, מתוך: מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל. סרוסי, אדוין, רגב, מוטי., (האוניברסיטה הפתוחה, 2013)
2. רוביק רוזנטל, “חנון, פרחה וכפרה עולים לאיריס,” 9 בינואר 2020. מתוך בלוג השפה העברית של מילון רב-מילים blog.ravmilim.co.il
3. אילון גלעד, “בא לי לצעוק אני פְרֵחָה, אבל מהי בכלל פְרֵחָה? מדוע דבק כינוי זה בקריקטורה הנלעגת של האשה המזרחית?,” הארץ, 21 בנובמבר 2018.
4. סמי שלום שטרית, פרחה שם יפה, מתוך: פרחה שם יפה, הוצאת נור תל אביב, 1995.
5. גל גבאי, “שעתה היפה של הפרחה: העולם בדיכאון, ואנחנו מוחקים את הפריחה,” גלובס, 25 בנובמבר 2019.