נעימת השיכורים

לחן: יוני רועה
עיבוד: יוני רועה
שנת היצירה: 1995
אלבום: חם בנשמה - אלכס, נעימת השיכורים - יוני רועה
כלי נגינה: גיטרות, כינור, קלידים, בס, תופים, דרבוקה

יש מספר מאפיינים המשותפים לתרבויות המוזיקליות המקיפות את ישראל, אלה שמשפיעות על הסגנון המזרחי המקומי. אחד מהם, מאפיין המעיד על עושר ומסורת מוזיקליים, הוא היצירה האינסטרומנטלית בתרבות המקומית.

המוזיקה היוונית משופעת בקטעי בוזוקי ובמנגינות במקצבי ריקוד מהאיים השונים. המוזיקה הטורקית עשירה ביצירות קלאסיות עתיקות מחצרות המלוכה העות'מאנים וביצירות דתיות טקסיות מזרמים שונים באיסלאם. ה'ראדיף' הפרסי, מערכת הסולמות המקומית, מציג יצירות רבות בסולמות השונים. פתיחות כֵּלִיות ארוכות מהתרבות הערבית, כמו של אִנְתַּ עוֹמְרִי ו-פַכַּרוּנִי הפכו מוכרות גם בארץ. העושר של היצירות בתרבויות אלה משקף את ההיסטוריה של הסגנונות המקומיים, את החלק הבלתי נפרד שלהם מחיי הקהילה (למשל בחגים ובאירועים משפחתיים) ואת מסורת לימוד הנגינה כמו גם את התפוצה של הכלים המקומיים.

בהתייחס לזאת, אפשר להבין את הנוכחות הדלה של יצירות כאלה במוזיקה המזרחית הישראלית - מוזיקה צעירה מבחינה היסטורית שעדיין נמצאת בתהליך של התגבשות והתכת הסגנונות השונים. ההשכלה המסודרת של נגינה בכלים והוראת מוזיקה מן המזרח תפסה תאוצה רק לפני כשני עשורים, ומספר המוסדות, החנויות והמורים גדל רק בשנים האחרונות. יתכן כי מסיבות אלה שירים אינסטרומנטליים בודדים בלבד השאירו חותם במוזיקה המזרחית. אחד הבולטים שבהם הוא 'נעימת השיכורים' של יוני רועה.

רקע

השנים הראשונות בקריירה של יוני רועה היו רחוקות מ'נעימת השיכורים'. בנעוריו בעיר נתניה הוא הקים וניגן בגיטרה בלהקת רוק, שביצעה גרסאות כיסוי לשירים של לד זפלין, דיפ פרפל ולהקות דומות. הלהקה, 'נערי החוף', הספיקה להקליט סינגל בשם 'האם זה נכון' באולפני טריטון.¹

בהגיעו לגיוס לצה"ל הלהקה התפרקה. בשונה מרוב הזמרים והיוצרים הים-תיכוניים, שאליהם רועה השתייך בהמשך, הוא התקבל ושירת בלהקת צבאית - להקת פיקוד הגדנ"ע.²

עבודתו של רועה עם אלי לוזון, בשנת 1985 הניעה אותו לחזור לצלילי ביתו - רועה שר בילדותו בבית הכנסת במקהלה של הפייטן דוד ריאחי,³ דודו היה פייטן ונגן עוד, וגם אביו היה פייטן.

הצלחתם של השירים ששילבו את הרוק של רועה עם המקאם של לוזון ("הוא היחיד בארץ שהיה לו קלידים עם רבעי טונים"⁴ הביאה את רועה להפיק שירים לאמנים נוספים בז'אנר (בין היתר שלומי שבת ואביבה אבידן).

בשנת 1995 רועה הפיק את האלבום 'חם בנשמה' של הזמר אלכס (אלכס ברייב). הוא מספר באותו הראיון על ימי עבודת האולפן בהם נולדה 'נעימת השיכורים'.

"התולדה של היצירה הזאת היה ממש ספונטני, משהו שלא חזיתי אותו. אני סיימתי יום הקלטה באולפני הדולפינריום בתל אביב לאלכס. אני הזמנתי את שמעון עמר, הכנר של להקת שפתיים להקלטת אחד השירים. בשעה שמונה-תשע, ככה, הגיע אלכס עם ערק ומאזטים. כבר ישבנו ושתינו, והיינו, ככה, לא מפוקסים".

בהמשך הוא מרחיב על תהליך היצירה הספונטני, שאופייני לו ולמלחינים רבים אחרים, ועל הנסיבות שיכולות לאפשר או לחבל ביצירת שיר חדש.

"בשתיים-עשרה אחת בלילה שסיימנו, וכולם כבר עייפים, ופתאום אני מרגיש תוך כדי שאני מקפל את הגיטרה שמשהו מתנגן לי בראש. להשראה אני אומר אין כתובת, אין לה שם או זמן. זה תוקף אותך - אתה לא יודע מתי זה יכול לבוא. במקלחת, בתור לבנק...

ואני ממש כבר חצי מסטול, ואני אומר לשמעון בחייאת אל תקפל את הכינור, חכה שנייה, בוא נקליט, תהיה אחריי, מה שייצא ייצא.

ואז אני נותן את האקורד, מי מינור, ומתחילה להתנגן לי המנגינה הזאת (מזמזם את ההתחלה של השיר) במקאם ביאת (סולם טורקי-ערבי בעל רבעי טון, צלילים מזרחיים במובהק, שלא קיימים במוסיקה מערבית). והכנר מתחיל לקלוט את המנגינה ומצטרף אלי, ונוצר מה שנוצר".

כשסיימו להקליט את האלבום, אלכס ביקש לכלול את ההקלטה ההיא, הגולמית, עם הדיבורים והנגינה המהוססת כרצועה המסיימת של התקליט. רועה לא תמך ברעיון אך לבסוף התרצה "זה סתם משהו שחירטטתי, משהו שעלה לי בראש. אבל אמרתי לו בסדר, וקראתי למגנינה נעימת השיכורים, כי היינו באמת כולנו על הרצפה". הם השאירו את ההקלטה הגולמית הראשונית, והוסיפו לה מעט קולות ודרבוקה. את הגולמיות, המלודיה והקצב המשתנים, ואף את הדיבורים בין הנגנים אפשר לשמוע בגרסה זאת, שלא 'תפסה' את הקהל.

בשנת 1999 התוכנית 'בטברנה' עם שמעון פרנס חזרה למסכים בערוץ הראשון, ורועה נבחר למנהל המוזיקלי של התוכנית. להפתעתו, פרנס הכיר את 'נעימת השיכורים' ובחר להשתמש בה כסגיר לתוכנית הראשונה של העונה. רועה הקליט לנעימה גרסה חדשה, 'מסודרת', יחד עם להקת הליווי של התוכנית - ילמז טשצ'שמה (כינור), מישל עמר (תופים), אילן אביב (בס) ויאיר מיכאל (גיטרות). ילמז, כנר טורקי המתגורר בישראל, הבחין כי הנעימה דומה לשיר טורקי ישן, מאוד לא מוכר. למרות שלא מצאו הקלטה של שיר זה, רועה בחר "מהכבוד והלחץ" לכתוב בקרדיטים כי "הלחן הוא על פי מוטיב טורקי" שאותו למעשה לא שמע מעולם.

בעקבות תגובת הקהל אחרי אותה התוכנית ("ואתה לא מאמין, ביום ראשון שמונים אחוז מהפקסים היו 'מה זה הנעימה הזאת?"'), הוחלט לבצע אותה כקטע המסיים של התוכנית באופן קבוע, ואף בביצועים שונים עם נגנים אורחים. שמעון פרנס מספר ⁵ כי באותו שידור בכורה, התגובות מהערוץ הראשון היו נלהבות, ורצו בו כסיום קבוע לתוכנית. פרנס מוסיף כי בדיעבד הוא היה בוחר בו גם כמנגינת הפתיחה. זאת היתה סגירת מעגל מבחינתו, כיוון שהוא היה, להפתעתו, שדר הרדיו היחיד שאהב ושידר את הגרסה המוקדמת של השיר בעת יציאתו לאור.

באותה שנה הנעימה הופיעה כשיר הנושא במיני-אלבום שהוציא רועה. באותם רגעים החל תהליך ההיטָּמעות של הנעימה בתרבות הישראלית, באופן ייחודי ליצירה כֵּלִית. נעימה זו הפכה עם השנים לפופולרית בהופעות ובאירועים רבים, כולל בקטע האייקוני של עומר אדם שבו הוא קורא לקהל "להוציא טלפונים".

על הלחן

בגירסאות בטברנה והאלבום של רועה, השיר מתחיל בגיטרה אקוסטית במקצב 'מסמודי כביר' הערבי, הכבד יותר, במקום מקצב ה'מקסום' הקליל של ההקלטה הראשונה. המוטיב המרכזי מופיע בפעם הראשונה על-ידי הכינור, ולאחר מכן באמצעות שאר הכלים. כאמור, השיר נכתב בסולם טורקי-ערבי (מקאם ביאת), עם צליל רבע-טון בולט. המוטיב השני של השיר, מעין פזמון, עולה לדרגה החמישית של הסולם, בדומה לצורת ביצוע טורקית נפוצה (מקאם חוסייני). בביצוע זה, ילמז הכנר מפתח את צלילי החלק השני בסגנון טורקי-כורדי אופייני למקאם 'חוסייני', ובסופו חוזר המוטיב הראשי, בתוספת שירת הלהקה, ללא מילים.

'החריפות' של רבע-הטון

נוכחותם של אלמנטים מוזיקליים בולטים מסמנים למאזין כי מדובר במוזיקה מזרחית. חלקם נוגעים בצד הריתמי, חלקם בסולמות והצלילים, וחלקם בגוון הקול וכלי הנגינה. אלמנטים מוזיקליים אלה שונים זה מזה באופנים שונים כמו גם המרחק שלהם מהמצלול המערבי.

הגוון של הבוזוקי, למשל, קרוב לזה של המנדולינה. האלמנט של רבע הטון, שבו יוני רועה משתמש ב'נעימת השיכורים', הוא מזרחי באופן מובהק ועשוי להישמע 'חריף' למאזין הישראלי.

זאת משתי סיבות:

• רבעי הטון נעדרים, כמעט לגמרי, במוזיקה המערבית שמאופיינת על ידי חצאי הטונים. רבעי טון אלה יכולים אף להתקבל כצליל מזויף, בין 2 תווים מערביים.

• רבעי הטון כמעט ולא קיימים בסגנונות שהשפיעו על המוזיקה הישראלית ברוב שנותיה, כמו מוזיקת הבוזוקי, או המוזיקה האנדלוסית. הם מזכירים צלילים של תרבויות ערביות, אותם המיינסטרים הישראלי התקשה לקבל, בין היתר, על רקע הסכסוך היהודי-ערבי.⁶

יוצא מכך ש'נעימת השיכורים' "מתגברת" על מכשול כפול. לא רק שהשיר חסר מילים, הוא גם כולל רבעי טון. זאת, בשונה מיצירות בולטות אחרות כמו טראנס אוריינט היווני של יהודה פוליקר, והתמנון האיטר בסגנון רוק מזרחי של כוורת.

כבר במהלך הפקת השיר רועה הבין כי הוא עומד בפני אתגר שמטרתו לגרום ללחן מסוג זה להתקבל בקרב קהל רחב, שאליו הוא התייחס בעיבוד שלו.

"אם הייתי עושה את זה עם גרוב אחר, ועם תזמורת מזרחית אותנטית, זה היה חריף מדי, זה היה לא עובר בתוכנית פריים טיים של יום שישי. לכל אורך הקריירה שלי דאגתי ליצור תמהיל של מזרח ומערב. למה עשיתי את זה? כי ידעתי מראש שאם אני בא לאוזן המערבית האירופאית, הרוסית, הפולנית, עם הרבע (טון), לפנים - זה ישמע להם חריף מדי, או זיוף. ומבחינתם בצדק, זה לא חלק מהשמיעה שלהם.

לכן הערכתי את התרומה של פוליקר, שידע לשלב בחוכמה את הזבקיקו היווני עם גיטרות חשמליות, דיסטורשנים ותופים ולהביא סאונד שמשלב את שני העולמות.

זה מה שעשיתי בנעימת השיכורים. הגיטרה האקוסטית בהתחלה, הכלים שמצטרפים לאט לאט, קולות השירה שמזכירים תפילה, מוטיבים שיקלו על האוזן המערבית. אתה צריך חשיבה מדוקדקת ומסודרת כדי שזה יקבל את המקום שאתה רוצה שזה יקבל".

הערות ומקורות

1. מתוך הפודקאסט 'סיפור שיר' - פרק 6, מנחה: גבי ביטון. youtube.com.
2. 'כאב של אמהות' - סיון דוידוב. מתוך: מהפכה של שמחה : מוזיקה ישראלית-מזרחית. הוצאת ידיעות אחרונות, 2024
3. עמוד הויקיפדיה של דוד ריאחי - he.wikipedia.org
4. מתוך ראיון אישי עם יוני רועה, נערך ב30.11.2025. הציטוטים הנוספים במאמר יהיו מתוך אותו ראיון.
5. מתוך ראיון אישי עם שמעון פרנס, 11.12.2025.
6. “Labeled culturally inferior and "too Arabic," the music was rejected by many Ashkenazi (European Jewish) radio editors, record companies, and listeners.“ - Horowitz, Amy. Israeli Mediterranean Music: Straddling Disputed Territories. Journal of American Folklore