בום פם

הז'אנר המזרחי, בדומה לרוב הסגנונות המוזיקליים, התפתח באבולוציה, בשינויים קטנים והדרגתיים. אך דווקא למימד היווני הדומיננטי המתאפיין בשימוש בבוזוקי, במקצבים יחודיים וב'ייבוא' שירים, שממנו צמח המושג 'מוזיקה ים-תיכונית' - יש דמות מייסדת אחת בולטת. לא מדובר ביהודה פוליקר, יהודה קיסר, או שלומי סרנגה - אלה על מי שהשפיע על כל אלה, אומן יווני מבית נוצרי אורתודוקסי - אריס סאן, שהגיע בגיל שבע-עשרה לעבודה זמנית בישראל, והפך להיות גיבור תרבות מקומי.

השיר 'בום פם' מ-1967, אחד מלהיטיו הגדולים, מסמל באופן מיוחד את ההשפעה ה'גיטריסטית' שלו. סגנון נגינת הגיטרה והסולו האייקוני של אריס סאן ממחישים את המהפכה שהוא יצר בתחום, זאת שהפכה כלי זה להיות דומיננטי ביותר במוזיקה המזרחית למשך עשורים, וזאת ש'העניקה' לגיטרה את הצליל המזרחי ברוק הישראלי.

השיר מתורגם לעברית כ"בין הפטיש לסדן" והוא עוסק באיש מאוהב שמביט במושא אהבתו ומרגיש משותק מרוב ייסורי האהבה שלו אליה.¹

תעודת הזהות של השיר

ביצוע: אריס סאן
מילים: panos gavalas
לחן: Stelios Zapheiriou
שנת היצירה:1967
אלבום: Aris san-boumpan/paplioma
כלי נגינה :גיטרות,תופים, בס, אקורדיון

אריס סאן נולד בשם אריסטידיס סאיסאנאס (Αριστείδης Σεϊσανάς) בשנת 1940 בעיר קלמטה ביוון, וגדל בשנים רבות תהפוכות ומשברים במדינה, שעדיין הושפעה מחילופי האוכלוסין בין הנוצרים בטורקיה למוסלמים ביוון. לאחר מלחמת אזרחים ושלטון דיקטטורי - יוון "עיצבה" את התרבות שלה מחדש.

באותן שנים פרחה מוזיקת הבוזוקי העממית - הרֵבֵּטיקוֹ, ולאחריה הלַאיקוֹ.

הנער אריסטידיס היה אחד מיני רבים שהושפע מהגל הזה ולמד לנגן את אותו סגנון בבוזוקי ובגיטרה. הוא התבלט בנגינתו זכה בתחרות כישרונות צעירים בגיל 11 והתחיל כבר כנער לנגן ולשיר בטברנות המקומיות².

הכישרון ויצר ההרפתקנות של אריסטידיס, שכבר קיבל את שם הבמה אריס סאן, הובילו אותו להקליט עם זמרים יוונים, ללוות בהופעות את כוכב הלאיקו סטליוס קז'נדיזיס ולהופיע במועדון לילה באיסטנבול³. כל זאת הוא הספיק לעשות עד גיל 17, הגיל שבו הוא הגיע ליפו. זה היה אמור להיות ביקור זמני - כחלק מגל של מוזיקאים יוונים (לא יהודים) שחיפשו עבודה במדינות השכנות, ניגנו במשך מס' חודשים במועדונים, קיבלו תשלום גבוה באופן משמעותי מהמקובל ביוון הענייה, והמשיכו ליעד הבא - או חזרה הביתה.⁴

באותן שנים הייתה סצינת מועדונים שוקקת ביפו - כיאה לעיר נמל (בדומה לפיראוס) ולעיר עם מגוון תרבותי של יהודי בלקן ויוון יחד עם אוכלוסיה ערבית (שחלקה יוונית אורתודוקסית בעצמה). האומנים שהופיעו במועדונים אלה, שנחשבו בתחילה למפוקפקים, ניגנו שירים ביוונית ובערבית יחד עם שירים ישראלים מאותה תקופה. אריס סאן התקבל לנגן ב'להקת הבית' של אחד המועדונים המרכזיים בסצינה - 'אריאנה'. אחרי זמן לא רב, סאן ירש את המקום של הנגן והזמר הראשי בלהקה, במקומו של דוד פיטשון, שהיה גם ממקימי 'אריאנה' וזה שהכניס את סאן ללהקה⁵.

הפופולריות של אריס סאן הלכה וגברה, ו'אריאנה' הפכה להיות יותר פופולרית בקהלים רחבים יותר, ובעיקר בקרב אנשי תקשורת ותרבות מתל אביב, ואף גנרלים כמו משה דיין ואריק שרון.⁶ אריס סאן הציג את המוזיקה היוונית העממית באור חדש - צעיר, עכשווי וקוסמופוליטי באמצעות נגינת קטעי סולו ארוכים שאיחדו בין גיטרת הרוק וה'surf' לבין סולמות יוונים וקישוטים מנגינת הבוזוקי. מכאן התפתחה ההשפעה העצומה שלו ביצירת לגיטימציה למוזיקה היוונית עד הפיכתה לחלק בלי נפרד מהצליל הישראלי בז'אנר הים תיכוני ובז'אנרים אחרים. זאת, דרך שירים שהלחין כמו 'אם אתה צעיר בלב', ו-'סיגל' ששילבו בין הסגנון ה'ארץ ישראלי' לזה של אריס כמו גם בין מקצב ה'הורה' למקבילה היוונית שלו - 'חספיקו'.

ההשפעה של אריס סאן התבטאה גם בהחדרת הגיטרה ככלי המרכזי ביותר במוזיקה המזרחית, עם נגני גיטרה כמו משה בן-מוש ויהודה קיסר ש'גדלו' על מורשתו של אריס סאן ועיצבו בעקבותיו את צליל הגיטרה שלהם שבלט בלהיטים המזרחיים המרכזיים בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים. לאחריהם, גם נגני גיטרה מובילים בתחום הרוק כמו יהודה פוליקר, ברי סחרוף, חיים רומנו, דודו טסה ורבים נוספים הושפעו מהסגנון ה'בוזוקאי' שהפך להיות חלק מהצליל של הרוק הישראלי. השיר שמסמן את ההשפעה הזאת יותר מכל הוא 'בום פם' (boumpam) - חידוש של אריס סאן מ-1968 לשיר של הזמר panos gavalas שיצא באותה השנה (תחת שם שונה - 'bros gremos kai piso rema').

אריס סאן הקליט את השיר בלייבל של האחים אזולאי, יחד עם הגיטריסט אברהם פנגס, הבסיסט מוטי מורד, המתופף פינקו מישו והאקורדיוניסט משה בן עמי⁷. הגרסה שלהם הייתה מהירה יותר, עם תפקידי תופים בולטים ודומיננטיים, ובעיקר עם הגיטרה החשמלית בקדמת הבמה, כולל סולו שנמשך שלוש דקות ועובר בין מהמודוס היווני 'אוסאק' למקאם 'כורד' הערבי ולציטוט של מלודיית הגיטרה האייקונית מהשיר 'אינתה עומרי' של אום כלת'ום - שבסופה אריס סאן קורא בשם השיר.

החידוש של אריס סאן הביא להצלחה משמעותית ומכר מעל 100 אלף עותקים בשלוש שנים⁸. הוא זכה לביצועים רבים בישראל, בין היתר של יהודה פוליקר, ג'קי מקייטן, סטלוס ואורן חן - והגרסה המפורסמת של ברי סחרוף עם להקת 'בום פם' שנקראים על שם השיר.

מילים

Bros gkremós ke píso réma ine i agápi su
vasanízome me séna ma chaláli su

Káthome kontá su giatí s’ agapó
ke as ipoféro ki as kardiochtipó
ma ke na fígo makriá su den boró

Bros gkremós ke píso réma ine ki i agkáli su
vasanízome me séna ma chaláli su⁹

להלן תרגום השיר:¹⁰
אהבתך היא צוק מלפנים ונחל מאחור
אני מתייסרת איתך אבל השלווה שלך
אני יושבת לצידך כי אני אוהבת אותך
וגם אם אסבול וליבי פועם
אבל גם אם אלך ממך, לא אוכל
חיבוקך הוא צוק מלפנים ונחל מאחור
ואני מתייסרת איתך אבל השלווה שלך

הגיטרה של אריס

אז מה הופך בפועל את נגינת הגיטרה של אריס סאן ל'בוזוקאית'? ולמה היא התקבלה בצורה כל-כך טובה בישראל של שנות ה-60 וה-70?

מוזיקת הרבטיקו המזוהה עם הבוזוקי, התפתחה בשני מרכזים: סמירנה - השם היווני לעיר איזמיר ופיראוס - עיר הנמל הצמודה לאתונה. הסגנון של סמירנה התאפיין בנגינת המודוסים הטורקיים, בעלי רבעי הטון, בכלים כמו כינור ועוד. עם חילופי האוכלוסין וההגירה ליוון, הסגנונות החלו להתאחד, והמודוסים (מקאם) הטורקיים קיבלו וריאציה יוונית. מכיוון שהבוזוקי והמוזיקה של פיראוס לא הכילה רבעי-טון, שהיו בשירים של סמירנה, הווריאציות שלהם 'דימו' את רבעי הטון דרך תנועה וחלופה של חצאי הטונים הקרובים אליו. לדוגמה, במקאם 'אוּשָׁק' הטורקי המרווח בין הדרגה הראשונה לשניה היא ¾ טון (אם מתחילים בצליל רה, הצליל השני יהיה מי חצי במול) - צליל שנמצא 'בין' 2 שריגי בוזוקי או בין שני קלידי פסנתר ולכן בלתי אפשרי לנגן אותו בכלים אלה. בווריאציה היוונית (למשל בשיר בום פם) - 'אוסאק', המלודיה תחליף בין הצלילים שמעל ומתחת לרבע הטון (אם מתחילים ברה - מי או מי במול), כאשר לרוב, כשהמלודיה 'תעלה' ההחלפה תהיה בעזרת הצליל הגבוה ו'תרד' בעזרת הצליל הנמוך. כמובן שהפתרון הוא לא רק עניין טכני. למעשה, הסגנון, התאוריה והאוזן המוזיקלית של היוונים לא היו מותאמים לאותם מקאמים, והווריאציות החדשות השתלבו בצורה קלה יותר ל'אוזן היוונית'.

אותה המתודה, שנתנה אופי יווני לנגינת הגיטרה של אריס סאן - התאימה 'כמו כפפה ליד' לקהל הישראלי, שמקורו מרקע תרבותי דומה. המסורות המוזיקליות והדתיות מבית הכנסת של רוב יהודי המזרח נבעו גם הן ממערכות המקאם הערביות, שהן דומות מאוד לזו הטורקית. השילוב של מסורות אלה באותה תקופה בכור ההיתוך הישראלי (בנטייה אירופית) והמוזיקה ה'ארץ-ישראלית' התרחש בקלות רבה יותר (גם אם פחות אותנטית) בשילוב השיטה היוונית. סגנון מעורב זה בולט בקרב ממשיכי דרכו של אריס סאן - יהודה קיסר (צליל העוד), ומשה בן-מוש (צלילי הכרם) - ממייסדי המוזיקה המזרחית הישראלית.

האלמנטים ה'בוזוקאים' הנוספים של אריס סאן שאותם הוא 'הוריש' לגיטריסטים הישראלים, הם הקישוטים. הבוזוקי דומה לגיטרה הרבה יותר מכלים כמו עוד, טאר או סאז, ואף מנגנים בו באותו סוג של מפרט. לכן אריס סאן הצליח ליישם בגיטרה את כל הקישוטים שלמד מהבוזוקי. הקישוט הבולט הוא ה'טרמולו', החלפת צליל ארוך בפריטה חוזרת, מהירה וקצבית, של אותו הצליל.¹¹ קישוטים נוספים הם ה'סלייד' -שימוש מרובה ב'גלישה' מושמעת של יד שמאל אל השריג המבוקש, וה'צארפמה' הטורקי בו הנגן חובט בצורה מהירה, רק עם אחת מאצבעות יד שמאל, בשריג שמעל השריג שנוגן. את כל אלה אפשר, כמובן, לשמוע באופן תדיר בסולו של 'בום פם'.

הערות ומקורות

1. https://www.nli.org.il/he/items/NNL_MUSIC_AL990038157630205171/NLIמתוך הערך בום פם באתר הספרייה הלאומית 2026.
2. פטימר, דודי. "במלאת 30 שנה למותו המסתורי: בחזרה לסיפור חייו של אריס סאן." מעריב ,23 ביולי 2022. https://www.maariv.co.il/culture/music/Article-933381- maariv.co.il
3. Erez, Oded. Becoming Mediterranean: Greek Popular Music and Ethno-Class Politics in Israel, 1952–1982. PhD diss., University of California, Los Angeles, 2016. eScholarship. escholarship.org
4. מרקוביץ, גיל. "וקנית לי עץ ירוק מפלסטיק – פרק 2: המוזיקה היוונית." פודקאסט. תאגיד השידור הישראלי (כאן), 21 בדצמבר 2025. kan.org.il
5. ראה:2.
6. ראה:2.
7. פטימר, דודי. "הסלט היווני של אריס סאן." מהפכה של שמחה: מוזיקה ישראלית-מזרחית, בעריכת אופיר טובול, עמ' 71–76. ראשון לציון: ידיעות ספרים, 2024.
8. ראה:6
9. המילים מתוך: GreekLyrics.de. “Μπρος γκρεμός και πίσω ρέμα.” Accessed 2026. greeklyrics.de
10. באדיבותו של מר דניאל בר-שדה
11. רגב, מוטי. כשהגיטרה מנסרת שיר געגועים: גיטרות חשמליות ומזרחיות בפופ-רוק הישראלי, עמ’ 43. באר שבע: מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות; למדא – האוניברסיטה הפתוחה, 2023.