כשאת עצובה

'כשאת עצובה' הוא השיר הראשון של עמיר בניון שהושמע ברדיו, והלהיט הראשון מתוך אלבום הבכורה 'רק את'. השיר יצא ממש לפני סוף המילניום הקודם, בימים של שינוי במוזיקה המזרחית ובמעמד שלה בתרבות הישראלית. אייל גולן ושרית חדד התחילו ב'מהפך' במיינסטרים במקביל לתהליך ה'פופיזציה' של הז'אנר הים-תיכוני. השיר התקבל בקרב אוכלוסיה רחבה והצלחתו הייתה חסרת תקדים. עם זאת, שיר זה ואחרים כמותו עדיין סומנו תחת הכותרת 'מוזיקה מזרחית' או 'ים-תיכונית', זאת, לעומת המוזיקה ה'ישראלית'.

השיר והאלבום הראשונים של בניון מתאפיינים בדרך שונה ביחס ללחנים, לעיבודים ולהגשה שאותה הוא יציע לתרבות הישראלית - יצירה 'מזרחית' חסרת אסכולה, הנובעת ממקום אישי ומשפחתי, זרה לזרם, שונה מהמקובל, ועשוייה בתבנית סגנונית ייחודית.

השיר 'כשאת עצובה', בלדת פסנתר-חליל פרסי, נע בין המינוריות הקלאסית לסלסולים ולסולם המרוקאי-ספרדי.

כמו בהמשך הקריירה של בניון - יש בו מזרחיות ברורה, אך הוא לא תמיד סומן ככזה, אלא כיוצר של 'מוזיקה ישראלית'. התמימות והראשוניות שיצרו את הסגנון של בניון התבטאו גם במילים של 'כשאת עצובה' - שיר אהבה נאיבי, שנער כתב לאמו.

ת.ז

מילים ולחן: עמיר בניון

עיבוד: עמיר בניון, נדב ביטון, שמוליק דניאל, מיכה שטרית
שנת היצירה: 1999
אלבום: עמיר בניון - רק את
כלי נגינה: פסנתר, ניי פרסי, גיטרה קלאסית, סינתיסייזר, כינור.

המוזיקה נכחה בחייו של בניון ברגע כבר מילדותו בשנות ה-70 של המאה ה-20 בבית בשיכון ד' בבאר שבע. אביו, מקסים, יליד מרוקו, היה זמר ונגן עוד. הוא הרבה להופיע ולנגן מוזיקה צפון אפריקאית לצד הפרנסה כטייח. כך ספג בניון מינקות את המוזיקה המרוקאית, האלג'יראית והמצרית, כמו גם את נגינת העוד. מאמו, ילידת מרוקו גם היא, הוא ספג 'שירי ארץ ישראל'. הוא נחשף לשיריה של נעמי שמר ("יש לה שירים שאני אומר לעצמי, חבל שלא אני כתבתי אותם"¹) ואריק איינשטיין, בשעה שאימו האזינה לשירים אלה ברדיו וכן לשירים הודים, שלהם האזינה אימו מתכניות טלוויזיה בניון למד מילדות, באופן עצמאי, לנגן בגיטרה ובעוד, ואת השיר הראשון שלו הוא כתב בגיל 14 ('גולן' אשר נכלל באלבום הבכורה).²

בניון התפרנס מעבודות שיפוצים עם אביו לאחר שחרורו המוקדם מהצבא, תוך כתיבת שירים אינטנסיבית וחסך כסף להקלטת אלבום.³ אופן היצירה של בניון היה שונה ביחס ליצירת פזמונים סטנדרטית. בניון הקליט את עצמו שר את המילים המולחנות, ללא שום ליווי ומחשבה הרמוניים - מעין מוואל שהופך לשיר. ה'מזרחיות' ונגינת העוד של בניון התבטאו ביצירת מלודיות ייחודיות ומורכבות שאינן כפופות באופן ישיר למבנה פזמון סטנדרטי ולחוקים הרמוניים.

בגיל 23 בניון החליט להקליט שניים משיריו. אביו, מקסים, שידך בינו לבין בן של חבר שלו מהעיר, פסנתרן ומפיק מוזיקלי צעיר בשם נדב ביטון. הוא נפגש עם עמיר האנונימי אז כ'טובה' לאביו.⁴ החיבור בין המלודיות האוטו-דידקטיות של בניון, לפסנתר הקלאסי וההרמוניות של ביטון היה עוצמתי ופורה, והם החלו מיד בעבודה משותפת על אלבום ראשון.

בניון וביטון עבדו באולפני 'הוק' בתל אביב שהיו בבעלות חבר של ביטון, המפיק שמוליק דניאל. בשרשרת הזאת של צירופי המקרים, השירים הגיעו דרך דניאל לאוזניו של חברו, מיכה שטרית. שטרית, בשיא הצלחתו, התרשם מהשירים והצטרף לתהליך, באופן מפתיע, כמנהל אמנותי של האלבום.

את המשקל של שטרית באלבום יש לבחון בראי התקופה. אם נבחן את מקור ההצלחה של בניון ונשווה אותו לפריצה של שרית חדד ואייל גולן, על אף ההבדלים הסיגנוניים ביניהם, נגלה שלשלושתם מכנה משותף: דמות מתווכת בינם לבין המיינסטרים. דמות זו שימשה כמעין 'סנדק' מוזיקלי מקובל ומוכר בתעשיית המוזיקה שסייעה לפרוץ את מחסום הקבלה שעדיין חל על המוזיקה המזרחית באותה התקופה. המקרה המובהק ביותר הוא של גולן וחברי להקת אתניקס, זאב נחמה ותמיר קלינסקי, היוצרים והמעבדים הראשיים של שלושת אלבומי הפריצה שלו - 'בלעדייך', 'חייל של אהבה' ו'הסתכלי אלי'.

כמו גם קובי אוז שכתב, הלחין ועיבד את רוב השירים באלבומים של שרית חדד - 'לעשות מה שבא לי' ו-'אשליות מתוקות', ביניהם, 'יאללה לך הביתה מוטי' שזכה בתחרות שיר השנה במצעד השנתי של רשת ג'.

אמנם מיכה שטרית לא היה מעורב בכתיבה ובהלחנה של שיריו של בניון, אך ההשפעה שלו על אלבום הבכורה שלו לא הייתה רק אמנותית. מעבר לדמויות מוכרות נוספות שהשתתפו באלבום, כמו ברי סחרוף ויזהר אשדות, שטרית עזר לבניון 'לפרוץ את המחסום'. למשל, הוא היה אחראי לחשיפה הראשונית שבניון האנונימי קיבל אצל שמעון פרנס ברדיו ובטלוויזיה. בראיון בין פרנס לבניון, פרנס מספר על ההשמעה המוקדמת של גרסת הסקיצה של 'כשאת עצובה', כמובן, לפני השלמת האלבום.

"קיבלתי (ממיכה שטרית ע.א.) את הדיסק, הוא שכב אצלי בחדר, הוא שכב שם לפחות שלושה-ארבעה חודשים. יום אחד עשיתי סדר בחדר, נתקלתי בו ושמעתי אותו בלי הרבה ציפיות… אני מכניס אותו למכשיר, אני שומע, ואני מודה - נפלתי, זה היה כל-כך שונה ממה שנקרא אז 'סצנת המוזיקה המזרחית', כל כך אחר בדרך ההבעה, הכתיבה, ההלחנה, העיבוד. אני חושב שהשמעתי אותו ברציפות כל יום במשך ארבעה חודשים".⁵

ההשמעות ברדיו גרמו לבניון להשלים במהרה את האלבום.⁶ בנוסף לשיר הבכורה, בניון הציג אלבום מגוון, שנע בין סולמות ומקצבים צפון אפריקאים ('מורה לחיים', 'רק את') לבלדות יותר 'מערביות' ('יש לי חלום', 'אולי הפעם') ולכלים כמו העוד והניי שכמעט ולא היו בשימוש במוזיקה הים-תיכונית באותה התקופה.

אופן ההלחנה המלודי של בניון יחד עם העיבודים המגוונים יצרו סגנון חדשני, שהעורכים והמבקרים התקשו לסווג ולקטלג. בניון זכה להצלחה מהירה במכירות ובתחנות הרדיו וסלל את הדרך להמשך העשייה המוזיקלית הייחודית שלו. על תהליך האימוץ של השיר ושל בניון בתרבות הכלל ישראלית יכולות להעיד שתי גרסאות טלוויזיוניות - של שירי מימון בחצי הגמר של 'כוכב נולד', ושל בניון יחד עם חברי 'זהו זה!' בתוכניתם ב'כאן'.

מילים

בניון מספר בראיונות כי הוא כתב את 'כשאת עצובה' בגיל 17.⁷ השיר, שנתפס בדרך כלל כמתאר אהבה רומנטית, נכתב, למעשה, על אימו של עמיר, אסתר, והיא מושא השיר⁸.

השימוש בשפה, שיוצר מתח בין משלב גבוה ומטאפורות מקוריות, לבין נאיביות ותמימות בתוכן עצמו-גם הוא מסגיר את גילו הצעיר של בניון בזמן כתיבת השיר.

לאחר פתיחה מינימלית של פסנתר קלאסי בשילוב עם ניי (בטכניקה פרסית ייחודית של הצמדת החליל לשיניים, בנגינת אמיר שאהסר, ישראלי ממוצא פרסי), בניון מתחיל את הבתים הראשונים.

כשאת עצובה
גם לי פתאום אין חשק
להיות יותר שמח
אם בליבך יש אבן
שאת שלוותך חדרה.

אל מול עצבך
אני מונח שרוע
כואב ולא רגוע
וליבי ניחומים לך שולח
כשאת עצובה
כשאת עצובה.

הבתים מתארים את הקושי 'לספוג' את העצב מהאחר, דרך אמפתיה והתמסרות נערית, עד כדי איבוד העצמי. בניון משלב בהצלחה כתיבה אומנותית ופיוטית לצד הדגשת הנערות והנאיביות. השפה תקנית ואף מליצית ('כשאת', 'עצבך,' 'שרוע', 'ניחומים') וכוללת מטאפורה מקורית ומתוחכמת –"'שלוותך חדרה"', עם רמיזה לחרדה מול שלווה.

עם זאת, אופן השימוש במילים אלה מרמז לעיתים על ילדותיות "גם לי פתאום אין חשק" או, למשל, למשל המשפט 'אין חשק להיות יותר שמח' במקום להתבטא בתמציתיות - 'להיות עצוב'.

בניון משתמש באלמנט החזרה וההרחבה גם בלחן, כאשר המשפטים נבנים על אותו מוטיב מוזיקלי (כל משפטי הבתים חוץ מהראשון) ועל אותה תנועה הרמונית (מעברים בין אקורד טוניקה לדומיננטה). גם בבתים הבאים נמשך המתח בין המשלב הגבוה לתוכן הנאיבי ("צרותי יעלמו ברגע/אושרי ישוב לפתע", "אני אהיה למלך".

בצבא הכי חזק שבעולם
אלחם למענך
את התקווה האמיתית שבחיי
שואב אני ממך
בבקשה, לעולם היי מחייכת
כי כשאת נעצבת
אני כמו לא קיים.

בפזמון, הלחן משתנה מסגנון כמעט קלאסי אל מודוס מרוקאי בשם 'סיכָּא ספניול', המושפע מהפלמנקו הספרדי (לדוגמה הפיוטים ישמח משה ותורת אמת נתן לנו). הוא מתבטא באופן מסורתי לגמרי בשני המשפטים הראשונים, כאשר סיומי המילים יוצרים ירידה בדרגות הסולם (הצלילים לה במול,סול,פה,מי במול,רה במול, דו בהברות המודגשות - בצבא הכי חזק שבעולם אלחם למענך.

סגנון הכתיבה הנע בין תחכום לנאיביות ממשיך גם בפזמון. לצד המילים הפיוטיות ("היי מחייכת", "נעצבת") והמנומסות ("בבקשה"), בניון מבצע מהלך בסגנון נעמי שמר, אחת מהשפעותיו המרכזיות -הוא הופך את המצלול של המילה המרכזית בשיר, 'עצובה', המבטאת חולשה , למילה 'צבא', המבטאת עוצמה, וממנה נובע נושא הפזמון.

ועדיין, אל מול הפיוטיות מתגברת הנאיביות - לא כל צבא אלא "הצבא הכי חזק שבעולם", ההתמסרות "את התקווה האמיתית שבחיי" והציפייה הלא-ריאלית - "לעולם היי מחייכת". בסוף הפזמון ההתמסרות הופכת לגלויה ומוחלטת - "כשאת נעצבת אני כמו לא קיים".

דיון ביקורתי

כאמור, אביו של בניון, מקסים, הביא עמו ממרוקו את השירה ונגינת העוד. מה החשיבות של פרט ביוגרפי זה לסגנון הייחודי של בניון (שמרים גולן מכנה "עמיר בניונית")⁹, ולתרומה שלו למוזיקה הישראלית?

בספרה, 'שיבתו של הקול הגולה: זהות מזרחית: פואטיקה מוזיקה ומרחב' חביבה פדיה מתארת את התרבות המזרחית הישראלית ככזאת המנותקת משרשרת המסורת שלה, ונמצאת בתהליך של חיבור מחודש לאותה שרשרת. מאחר וכור ההיתוך יצר "התכה שהובילה לאובדן הצליל והקול המסוים של כל עדה וקבוצה".¹⁰

עם ההגירה לישראל, התרבויות המוזיקליות השונות לא עברו הלאה באבולוציה טבעית. מוזיקאים בכירים אבדו בכור ההיתוך ועזבו את התחום, ולדור הבא כמעט ולא היו מוסדות תרבות ולימוד, או אמנים פופולריים לשאוב מהם השראה. לפי פדיה, התופעה הייתה מוגברת במוזיקה המזרחית -

"המוזיקה המכונה 'מזרחית' מפנימה את דימויה השלילי, מעצימה את הצרימה, ותועה בתוך המסגרת המוזיקאלית שלה עצמה, שבה, לכאורה, הייתה אמורה להרגיש בבית.

למשל, כשהיא מנסה 'ללחוץ' על הצבע הקולי, על הגוון הרגשי הדחוי, על מה שנדחה כפאתוס ורגש בלתי רצויים, ובתוך כך היא עצמה תורמת להאחדתו של הקול ולאובדן העושר, הייחוד והרבגוניות הטבעיים לו".¹¹

לטובה או לרעה, ההאחדה של הקול המזרחי התבטאה בתהליכים הסגנוניים שעברו על הסגנון. המוזיקות המזרחיות התערבבו לסגנון אחד, 'מוזיקה ים-תיכונית', היוצק לתוך תבניות יווניות וטורקיות אלמנטים תימניים, צפון אפריקאים ומזרח תיכוניים.

בדורות הבאים, זמרים הושפעו והתבססו על הז'אנר הים-תיכוני ויצרו בתוך הסביבה המקצועית שלו. ההשפעה של תרבות הוריהם הייתה פחותה.

בניון קיבל הזדמנות שונה. דרך הלימוד הביתית מהשירה ונגינת העוד של מקסים, הוא חמק מה"שבר פנימי בתוך חוליות מסורת הקול השר, קול הבן שאיננו משכיל ללמוד ולשיר את

רבעי הטונים והסלסולים של קול האב, והנתק בין הקול השר לבין הנגינה

האינסטרומנטאלית".¹² בנוסף, הוא לא עבר דרך אנשי המקצוע, המועדונים, וחברות התקליטים האופיינייים לז'אנר. כך בניון היה חופשי ליצור מחוץ לקונבנציות הכתיבה, הלחנה והעיבוד הים-תיכוניים, ולייצר אלבום עם הרמוניות ומבנים ייחודיים, עמוס בכלים אתניים אל מול הגיטרה הים-תיכונית של המיינסטרים - או בקיצור - אלבום "עמיר בניוני".

הערות ומקורות

1. שיר אחד עונה 2 | פרק 3 - עמיר בניון: "ניצחת איתי הכל", כאן 11, 4 ביולי 2018. kan.org.il
2. שמעון פרנס, “שמעון פרנס מארח את עמיר בניון,” הפסקול הישראלי, גל״צ, 26 באוגוסט 2023, קישור.
3. מתוך ראיון של דודי פטימר, 'עמיר בניון: "קיבלתי סטירת לחי שלא אשכח, מודה לאל שלא התחרפנתי"' מעריב, 1ביוני 2019, maariv.co.il.
4. שיר אחד עונה 2 | פרק 3 - עמיר בניון: "ניצחת איתי הכל", כאן 11, 4 ביולי 2018. kan.org.il
5. שמעון פרנס, “שמעון פרנס מארח את עמיר בניון,” הפסקול הישראלי, גל״צ, 26 באוגוסט 2023, קישור.
6. מתוך ראיון של דודי פטימר, עמיר בניון: "קיבלתי סטירת לחי שלא אשכח, מודה לאל שלא התחרפנתי" מעריב, 1ביוני 2019, maariv.co.il.
7. רן בוקר, עמיר בניון: "בלי המוזיקה אהיה אומלל מאוד", ynet, פורסם ב-20 במאי 2019, ynet.co.il.
8. ראה: 6.
9. מרים גולן, כשעמיר בניון שינה את המוזיקה הישראלית, מתוך: מהפכה של שמחה: מוזיקה ישראלית-מזרחית (ראשון לציון: ידיעות אחרונות, 2024), עמ' 190.
10. חביבה פדיה, שיבתו של הקול הגולה: זהות מזרחית: פואטיקה מוזיקה ומרחב (רעננה: הקיבוץ המאוחד, 2016), 28.
11. חביבה פדיה, שיבתו של הקול הגולה: זהות מזרחית: פואטיקה מוזיקה ומרחב (רעננה: הקיבוץ המאוחד, 2016), 28.
12. ראה: 11.