זה הזמן לסלוח

זהו שיר הנושא באלבום הבכורה של יואב יצחק וזהו גם השיר שהניע את המשך הקריירה המוזיקלית שלו. "זה הזמן לסלוח" הוא שיר פשוט לכאורה, בעל שני בתים ופזמון. נושא השיר הוא סליחה ופשרה. "זה הזמן לסלוח" מגלם את הכוח הרב-תרבותי של המוזיקה: החל מלחן ארמני-אמריקאי, בביצוע זמר ממשפחה תימנית מראש העין, תוך שימוש בטכניקות נגינה ערביות ויווניות, ועד לכניסתו לרפרטואר הסליחות היהודי.

בשנת 1991, בזמן מלחמת המפרץ, כשהוא בן 31, יואב יצחק עבד על אלבום הבכורה ה"רשמי" שלו. עד אז שר יצחק בעיקר בחתונות ובמועדונים והקליט קסטה (קלטת) פיראטית שהופצה בתחנה המרכזית. מפיק האלבום, משה בן מוש, עודד את יצחק לכתוב עוד שיר כי "חסר שיר אחד לאלבום".¹

יצחק והלהקה שלו הכירו את הנעימה האינסטרומנטלית "picture" של נגן העוד האמריקאי–ארמני ארא דינקיג'יאן (ara dinkjian), וניגנו אותה לפני הופעות.² יצחק חיבר מילים למגינת העוּד הזו, ונראה שהוא ובן-מוש זיהו את הפוטנציאל הגלום בה. השיר התווסף לאלבום רק ברגע האחרון, ובכל זאת האלבום נקרא על שמו.³

עד מהרה הפך יצחק לזמר מוכר בעל קריירה עצמאית, שתהפוך אותו לאחד מיוצרי המוזיקה ה-"ים תיכונית" הבולטים ב-30 השנים האחרונות, עם 16 אלבומים, ובהם השירים "פני מלאך", "תני חיבוק ילדונת" ו"תני לי ללכת", לכולם הוא עצמו חיבר את המילים.⁴ השיר זכה לביצועים רבים – הבולטים מביניהם הם של ישי לוי באלבום "להתחיל מבראשית" מ־1992, של טיפקס מתוך הסרט "כלבים לא נובחים בירוק" משנת־1996, ושל שי צברי ויובל דיין משנת 2020 בפרויקט של העיתון "מקור ראשון".

הביצוע של שי צברי ושל יובל דיין מעיד על מעמדו של השיר ברפרטואר שירי הסליחות. העובדה ששיר מודרני, שמילותיו אינן מן המקורות, הפך חלק בלתי נפרד מהופעות טיולי סליחות בחודש אלול, הופך אותו לסוג של פיוט. עם זאת, יואב יצחק ידוע יותר בחיבור מילים עבריות דווקא לשירים לועזיים - יווניים (כמו "פני מלאך"), תימניים, הודים, ואף שירים של בריאן אדאמס ("מה מצאתי בך") ופול מקרטני ("איזה לילה").

יצחק מספר בראיון לעיתון "במחנה" שנערך ב־1994 על הדרך האינטואיטיבית שהוא נוקט בכתיבתו - "אני כותב את המילים בחודש שבו אני מקליט את התקליט. כשאני נלחץ, נניח אם עוד יומיים צריך להקליט, אז ביומיים האלה אני כותב את המלים. חלק גדול מהשירים בתקליט החדש נכתבו באולפן, עשר דקות לפני ההקלטה. ככה המעוף שלי עובד." מלבד הלחץ שנבע מלוח הזמנים, המילים של "זה הזמן לסלוח" נכתבו (לדבריו תוך "7 דקות") בצל חרדה מהאזעקות, מהמקלטים, ומהסקאדים של מלחמת המפרץ.

בראיון למעריב יצחק מספר: "בדרך לאולפן נשמעו אזעקות. אמרתי לעצמי שעוד ארוכה הדרך אל האושר, וזה הזמן לסלוח, ואין מה לעשות, כי מלחמה לא נותנת שום דבר. במחשבה הזאת כתבתי את הטקסט. קרה קטע מצחיק, כי בזמן שהקלטנו את השיר הייתה אזעקה וההקלטה הופסקה, אבל בפעם הבאה הוא הוקלט ללא הפרעות מצד סדאם חוסיין".⁵

במציאות של אותם הימים המילים "את שתי עיניי נושא אני למעלה" נושאות כפל משמעות. הרובד הגלוי של השיר הוא סליחה ופיוס בזוגיות ("אני ואת", "שנינו יחד"), אולם יצחק הסביר שהתכוון "גם למשמעות האחרת של בינינו לבינם, או כל עם אחר כנגד כל עם אחר, במשמעות של השלום". באותו ראיון עם יעל אבקסיס ששודר בערוץ 2 (1993) הוא מוסיף: "מוזיקה זה כמעט הדבר היחיד שאין בו יריבות בין עם לעם".⁶

המסר שיצחק רצה להעביר כבר התרחש באבולציה של השיר. הלחן של ארא דינקג'יאן, היה חלק מהאלבום הראשון של להקתו האמריקאית–ארמנית night ark.⁷ הלחן של דינקיג'יאן הוא בסולם טורקי, שיש בו רבעי טון – אלו צלילים מהעולם המזרחי שאי אפשר לנגן בכלים מערביים – אפשר לומר שהם נמצאים במקום דימיוני בין שריגי הגיטרה או בין קלידי הפסנתר. דינקיגיאן ביצע אותם על הג'ומבוש - הכלאה טורקית בין עוד לבנג'ו. הלהקה ביצעה את לחניו של ארא ועוד שירים ארמניים מסורתיים, בסגנון פיוז'ן מזרחי, שהיה חדשני באותה התקופה. ארא נולד בניו ג'רזי לאבא אוניק (onnik dinkjian), זמר ארמני מסורתי מפורסם, במקור מהעיר דיארבקיר הכורדית שבטורקיה. בנו ארא למד לנגן בעוד, ולא זנח את סגנון הנגינה ואת הסולמות הארמניים טורקיים למרות ההשפעות האמריקאיות על שיריו. את "picture" הוא ניגן בג'ומבוש, כלי טורקי שנשמע כשילוב בין עוד לבנג'ו; והלחין במקאם Bayātī, סולם טורקי ערבי ששניים משבעת הצלילים שלו הם רבעי טון. התערובת הזו דרשה ממנו שימוש בהרמוניה מתוחכמת, כדי להימנע מ"התנגשות" בין צלילי רבע טון להרמוניה המערבית בפסנתר.

ה"עלייה" שהלחן עשה לישראל ולאלבומו של יצחק מגלמת גם היא רב־תרבותיות. אחד מסימני ההיכר לביצוע הישראלי הוא הגיטרה החשמלית, האמריקאית, שמחליפה את הג'ומבוש בנגינת המלודיה לאורך השיר, אף על פי שהגיטרה הסטנדרטית איננה מותאמת לנגינת רבעי-הטון המזרחיים.⁸ נגינת המקאמים ורבעי הטון בגיטרה הייתה מיומנות שגילו אותה נגני הגיטרה יוצאי תימן, יהודה קיסר, משה בן מוש ומני אליהו, במפגש עם נגנים ערבים–ישראלים, בשעה שאלה הקליטו באולפן של קיסר. הגיטריסטים הישראלים התלהבו מנגינת המקאמים ומהרעיון להוסיף לגיטרה שריגים שמאפשרים לנגן רבעי טון, אבל בתקופה ההיא אותם גיטריסטים ניגנו רוק, מוזיקה יוונית (בייחוד אריס סאן, אבי הגיטרה המזרחית), ותימנית–יהודית. הם שלטו בנגינת המקאם, ואת הידע ואת הרפרטואר הם רחשו בלימוד אצל יוסף שם טוב, נגן עוד שעלה מעיראק, ומהבולטים בתזמורת הערבית של קול ישראל.⁹ כך הם התחילו לשלב את רבעי הטון במוזיקה המזרחית של התקופה – צלילי הכרם, צלילי העוד, חיים משה, ומי שהמשיך אותם - בן מוש, מפיק השיר, ויוסי מדמוני הגיטריסט. הם שיננו את התורה וקיימו אותה הלכה למעשה ב"זה הזמן לסלוח", אחד משירי רבע הטון הראשונים שהתקבלו במיינסטרים הישראלי.

מהביצועים הנוספים לשיר אפשר ללמוד על המורכבות ועל המיומנות בביצוע רבעי הטון. בגרסה של ישי לוי, הכלים נשארים נאמנים לרבע-הטון, אך בשירה עצמה לוי "מיישר" את רבעי הטון ומבצע אותם כתווים מערביים כרומטיים (למשל בפזמון, בהברות המוטעמות – זה הזמן לסלוח, לוותר לשכוח, גם אם זה קשה שנינו יחד את הכל עוד נשנה). בגרסאות של טיפקס ושל שי צברי ויובל דיין, גם הכלים המלווים "מתיישרים" לסולם המינורי, ורבעי הטון נעלמים לגמרי.

השלמת המעגל התרבותי קרתה ב-1994, לאחר שלוש שנים מזמן חיבור השיר של יצחק, כשהזמר הטורקי–כורדי אחמט קאיה (ahmet kaya) כתב מילים לגרסה טורקית ללחן והחזיר את השיר לאזור מולדתו של דינקג'יאן.¹⁰ בשנת 2020, בזמן הסגרים של מגפת הקורונה, השיר חיבר בין אותם עמים "יריבים". יצחק השתתף בהקלטה מחודשת לשיר בארבע שפות, עם זמרים ונגנים טורקים, יוונים, וארמנים, ועם ארא דינקג'יאןדינקד'יאן בעצמו.

הערות ומקורות

1. שלו, בן (2014), יואב יצחק מציג: זה הזמן לפרוח, הארץ. (אוחזר מאתר "הארץ" בתאריך 30.09.2025). haaretz.co.il
2. מתוך "רוח מזרחית", טלעד (1993), מראיינת: יעל אבקסיס. youtube.com
3. פטימר, דודי (2024), לא תאמינו: הלהיטים הגדולים של הזמרים הישראלים שכמעט ולא יצאו לאור, מעריב אונליין. (אוחזר מאתר "מעריב אונליין" בתאריך 30.09.2025) maariv.co.il
4. מתוך הערך יצחק, יואב באתר הספרייה הלאומית. (אוחזר מאתר הספרייה הלאומית בתאריך 30.09.2025) nli.org.il
5. פטימר, דודי (2024), לא תאמינו: הלהיטים הגדולים של הזמרים הישראלים שכמעט ולא יצאו לאור, מעריב אונליין. (אוחזר מאתר "מעריב אונליין" בתאריך 30.09.2025) maariv.co.il
6. מתוך "רוח מזרחית", טלעד (1993), מראיינת: יעל אבקסיס.
7. מתוך ארכיון discogs (אוחזר מאתר "discogs" בתאריך 30.09.2025). discogs.com
8. שלו, בן (2014), לאן נעלמה הגיטרה החשמלית המזרחית?, הארץ. (אוחזר מאתר "הארץ" בתאריך 30.09.2025). haaretz.co.il
9. שלו, בן (2007), זרם התודעה, הארץ. (אוחזר מאתר "הארץ" בתאריך 30.09.2025). haaretz.co.il
10. מתוך ארכיון discogs (אוחזר מאתר "discogs" בתאריך 30.09.2025) discogs.com