חנה׳לה התבלבלה

המחרוזת "חנה'לה התבלבלה" כתובה כשיר היתולי המורכב משתי גרסאות שכתב המשורר נתן אלתרמן ואומץ על ידי "צלילי העוד", להקת זמר שמקורותיה בכרם התימנים. לשיר זה נוסף השיר "הביאני אל בית היין" ליצירת מחרוזת סוחפת בעלת סגנון מעורב: מנגינה כלייזמרית ועיבוד מזרחי. גלגוליו המרתקים של השיר מוצגים במאמר זה ומתארים תופעה תרבותית, מזרחית, ארץ-ישראלית, המציירת בצלילים את כור ההיתוך של החברה הישראלית.

תעודת הזהות של השיר

מחבר המילים לשיר הראשון במחרוזת: נתן אלתרמן. השיר השני והאחרון במחרוזת הינו שיר שמילותיו לקוחות מתוך שיר השירים, ב' 5-4.

השיר הראשון במחרוזת "חנה'לה התבלבלה" בהקלטה הנוכחית כולל שילוב של שתי גרסאות (בשינויים קלים) של אותו השיר: הבית הראשון של "הוא והיא על הגג"(חנה'לה התבלבלה), שאלתרמן חיבר לכבוד מצעד פורים שהתקיים בשנת תרצ"ד ונדפס לראשונה ב"טורים" (גיליון כ"ט-ל) בי"ג אדר תרצ"ד, 28.2.1934. ארבעת הבתים הנוספים לקוחים מתוך השיר "דבש וזפת". "דבש וזפת" הינו גרסה מוקדמת לאותו השיר, שאותה כתב אלתרמן תחת שם העט זכריה שלג בעיתון ההומוריסטי "נסים ונפלאות" וראה אור בחנוכה תרצ"ד, 18.12.1933. השיר הינו שיר סטרופי (בנוי מבית-פזמון וחוזר חלילה).

השיר השני במחרוזת, "הביאני אל בית היין" רווח בקרב עולי עירק ובקרב עדות נוספות ובוצע בחתונות, בערבי שישי ובמועדים נוספים בקהילות היהודיות השונות.

מבצעים: "צלילי העוד": רמי דנוך, שירה; יהודה מלכא, תופים; יהודה קיסר, גיטרה; דוד גזלה, קנון.

שנת הקלטה: 1975 בהוצאת קוליפון

המחרוזת מבוצעת במקאם חיג'אז שרווח ביוון, בטורקיה ובארצות ערב, והיה מוכר בחסידויות מזרח אירופה כשטייגר "אהבה רבה". סולם זה מתאפיין במרווח של טון וחצי (סקונדה מוגדלת) בין הצליל השני לשלישי. המוזיקולוגית דליה כהן מפרטת בספרה את הקשר בין הסולמות, המודוסים הכנסייתיים, ומסגרות מודאליות לא מערביות וכן פירוק המודוסים לטטראקורדים (ארבעה צלילים) ותהליך הרכבתם ובכלל זה מקאם חיג'אז/"אהבה רבה".¹

נתן אלתרמן חיבר את מילות השיר למנגינת כלייזמר שהכיר. מנגינה זו הופיעה במקורות שונים בשנות העשרים של המאה העשרים במזרח אירופה וכנראה חוברה על ידי נגן הקלרנית, נפתול'ה ברנדווין, וגם הוקלטה על ידו בשנת 1925-24 בארצות הברית. בהקלטה זו ניתן לשמוע את הדמיון לשיר "חנה'לה התבלבלה" בביצוע של "צלילי העוד". פרטים נוספים לעניין מחבר המנגינה אפשר למצוא בארכיון הצליל של אוניברסיטת פלורידה אטלנטיק.

הפיוט "הביאני אל בית היין" הינו עממי. חוקר המוזיקה, דודי פטימר, העלה ליו-טיוב את הביצוע הראשון והמקורי של הביאני אל בית היין מאת הפייטן מאיר לוי משנת 1960.

להלן ביצוע כלי של הפיוט הביאני אל בית היין משנת 1964 באתר הספרייה הלאומית בהלחנתו של הפייטן מאיר לוי.

מילות המחרוזת כפי שאלה מופיעות בהקלטה

מעפולה הנה יחד באנו
ברכבת יום שישי.
יש לי דג מלוח בצלחת
ותסרוקת לראשי.
ועלי שמלת שבת
עם ארנק של עור ביד
הו אמא כמה זה נחמד.
יהודה הבטיח לה
שישמור לה אמונה
כמו לפני החתונה.
ירח דבש לפני החתונה
זפת אחרי הדבש
החתן רוצה להיות לאבא
בן מחנה'לה דרש.
חנה'לה אמרה לו בן
זה לגמרי לא יפה
לא אובה ולא ארצה
אם תרצה בן או בת
לך עשה לך לבד
כי חופש פעולה לפרט.
יום שישי פרצה פרשת "ויאמר"
ברית מילה הייתה בעיר.
סעודה ניתנה כיד המלך
ומזל טוב לגביר.
חנה'לה התבלבלה
מה פתאום ברית מילה
והיא עודנה בתולה?
אך הבעל לא זכר
כיצד בא לו בן זכר
ולשמוח מאוחר.
את הבן הביאו אל הרבי
ויאמרו לו רבי קח
היא אומרת זה לא שלי
והוא אומר זה כן שלך
אז הרבי התעניין
שניהם מכחישים בבן
וזה דבר לא ייתכן.
נחכה עד שיגדל
אז אותו מפיו נשאל
מאין באת, מנוול?
הֱבִיאַ֨נִי֙ אֶל־בֵּ֣ית הַיָּ֔יִן וְדִגְל֥וֹ עָלַ֖י אַֽהֲבָֽה:

סַמְּכ֨וּנִי֙ בָּֽאֲשִׁישׁ֔וֹת רַפְּד֖וּנִי בַּתַּפּוּחִ֑ים כִּֽי־חוֹלַ֥ת אַֽהֲבָ֖ה אָֽנִי:

גלגולי הטקסט

יהודה כהן כתב מאמר מפורט ובו גלגולי השיר ההיתולי למן גרסתו הראשונה של נתן אלתרמן ועד לאימוצו על ידי להקת "צלילי העוד" ולהקת צלילי הכרם,² אם כי במאמר זה לא מוזכרת הגרסה "דבש וזפת" שיצא לאור תחת השם זכריה שלג (ראה למעלה).

להלן מילות השיר “דבש וזפת” על פי אתר "זמרשת" :
יוֹם שְׁלִישִׁי, תַּרְפַּ"ח, פָּרָשַׁת "וַיֵּלֶךְ",
חֲתֻנָּה הָיְתָה בָּעִיר,
חַנָּה'לֶה רָצְתָה בְּבֵן שֶׁל מֶלֶךְ,
אַךְ הִסְכִּימָה לְבֵן גְּבִיר.
כָּל הַבַּחוּרִים סְבִיבָהּ
הִתְרַתְּחוּ בְּלֶהָבָה
וְהִתְרַכְּכוּ כְּמוֹ שַׁעֲוָה,
אֵין עַל מַה לְּהִתְפַּלֵּא
כִּי לִבָּם הָיָה חוֹלֶה,
אָהֲבוּ אֶת חַנָּה'לֶה.
יֶרַח-דְּבַשׁ אַחֲרֵי הַחֲתֻנָּה,
זֶפֶת אַחֲרֵי הַדְּבַשׁ.
הֶחָתָן לְאָב רָצָה לִהְיוֹת
וּבֵן מֵחַנָּה'לֶה דָּרַשׁ.
חַנָּה'לֶה עָנְתָה לוֹ: "פֶה
זֶה לֹא טוֹב וְלֹא יָפֶה,
לֹא אֶרְצֶה וְלֹא אֹבֶה!
אִם תִּרְצֶה בְּבֵן אוֹ בַּת
לֵךְ עֲשֵׂה לְךָ לְבַד,
חֹפֶשׁ פְּעֻלָּה לַפְּרָט.
יוֹם שְׁלִישִׁי, תַּרְפַּ"ט, פָּרָשַׁת "וַיֵּלֶךְ",
בְּרִית מִילָה הָיְתָה בָּעִיר,
הַסְּעֻדָּה הָיְתָה כְּיַד הַמֶּלֶךְ,
מַטְעַמִּים כְּיַד הַגְּבִיר.
חַנָּה'לֶה הִתְבַּלְבְּלָה
מַה פִּתְאֹם בְּרִית מִילָה?
וְהִיא עוֹדֶנָּה בְּתוּלָה.
גַּם הַבַּעַל לֹא זָכַר
אֵיךְ זֶה בָּא לוֹ בֵּן זָכָר,
אַךְ זֶה הָיָה כְּבָר מְאֻחָר.
אָז שְׁנֵיהֶם לָרַב הָלְכוּ
וְאָמְרוּ לוֹ כָּכָה כָּךְ:
זוֹ אוֹמֶרֶת "לֹא שֶׁלִּי!"
וְזֶה אוֹמֵר "זֶה כֵּן שֶׁלָּךְ!".
אָז הָרַבִּי הִתְעַנְיֵן,
דָּבָר כָּזֶה לֹא יִתָּכֵן.
שְׁנֵיהֶם מַכְחִישִׁים בַּבֵּן!
נְחַכֶּה עַד שֶׁיִּגְדַּל
וַאֲזַי אֶת פִּיו נִשְׁאַל:
"אֵיךְ זֶה בָּאתָ מְנֻוָּל?"

הגרסה השנייה נכתבה בידי אלתרמן על זוג צעיר, חווה'לה (ולא חנה'לה שנכתב בגרסה הראשונה) ויהודה שהגיעו מעפולה הפרובינציאלית לצפות בתהלוכת פורים בתל אביב. גרסה זו נקראה "הוא והיא על הגג". השיר פורסם לראשונה, ללא תווים, בשבועון הספרותי טורים, שנדפס לקראת פורים תרצ"ד 28 בפברואר 1934 (ראה דוגמה מס' 1).

בשתי הגרסאות הטקסט ההומוריסטי עוסק בזוג פרובינציאלים מעפולה (אז-יישוב ספר נידח וכיום עיר) המוצא את עצמו בברית המילה של בנם ואשר שניהם מכחישים את ההיריון ואת הורותם בפני הרב.

יש לציין שהביטוי "דג מלוח" בגרסה השנייה הוא כינוי לעניבה הנראית בצורתה כמו דג, ולא כפי שפירשו זאת חברי להקת "צלילי העוד" ושרו "בצלחת" במקום "וקרחת" במקור.

בשנות השישים והשבעים של המאה העשרים אומץ השיר בידי זמרי החפלות של כרם התימנים והוקלט על ידי להקת "צלילי העוד" ולאחר מכן באותה השנה (1975) על ידי להקת "צלילי הכרם". שתי הלהקות שילבו את שתי הגרסאות של השיר (ראו למעלה) והוסיפו לו את השיר "הביאני אל בית היין" ליצירת מחרוזת. לימים אימצו את השיר מבצעים נוספים.

הקשר המוזיקלי והמילולי של שני השירים במחרוזת

בנסותי להתחקות אחר מקורות צירוף השיר הביאני אל בית היין לשיר חנה'לה התבלבלה במחרוזת זו, ערכתי ראיון טלפוני עם הזמר רמי דנוך ובאדיבותו ענה לי שחיבור שני השירים למחרוזת הנוכחית נובעת מן העובדה ששני שירים אלה מבוצעים במקאם חיג'אז ולכן ראו לנכון לצרפם זה לזה.

שני גורמים נוספים ראויים לציון בהקשר זה. מבחינה מוזיקלית-שני השירים נפתחים במוטיב מלודי (מנגינה) זהה: טון, טון, חצי טון, טון וכן גם הקפיצה של שני הטונים שלאחר מכן (טרצה גדולה). למעשה התיבה הראשונה נפתחת בהגדרת המקאם חיג'אז הזהה לשטייגר "אהבה רבה". בנוסף, מבחינה מוזיקלית, יש לציין את ההקדמה של הגיטרה החשמלית בביצועו של יהודה קיסר בתחילת השיר ובתחילת כל בית בסגנון יווני דמוי בוזוקי אשר יוצרת אופי מזרחי לשיר שהיה במקורו שיר בסגנון כלייזמר (על הסולם המשותף לשני הסגנונות אדון בהמשך). לכך גם תורם קולו המאנפף של הזמר, רמי דנוך, וההגייה התימנית.³

לעניין הקשר המילולי בין שני השירים שבמחרוזת - הטקסט של השיר "הביאני אל בית היין" עוסק באהבה של גבר לאישה כמשל לאהבת האל לכנסת ישראל או כמשל לחתונת השכינה עם כנסת ישראל. אם כן, רעיון האהבה והחתונה הוא זה שמקשר בין שני הטקסטים של המחרוזת. לפירושים נוספים של הטקסט המקראי ניתן לעיין בפירוש המורחב לתנך באנציקלופדיה מקראות הכתר.

דיון ביקורתי

המוזיקולוג והחוקר, אדוין סרוסי, מתייחס לשיר זה כדוגמה פרדוקסית להיווצרות של ה"מזרחי" במוזיקה הפופולארית בישראל. ההקשר הכולל של השיר נתון בתוך תהליך שבו קיימת מלחמה סמויה או גלויה, (ר.ב.ש) על לב הזהות התרבותית של החברה הישראלית. הצדדים המנוגדים הם הקהל הישראלי שמחובר לשורשיו היהודים כנגד הקהל שמחפש תרבות רוק בינלאומית זרה.⁴ שיר זה מייצג את האופי האקלקטי של המוזיקה המזרחית, והניגוד בין שירי ארץ ישראל למוזיקה המזרחית מבוסס על נרטיב עימות בין מוזיקאים מזרחים לבין הממסד בשנים מאוחרות יותר. "למעשה, "האבות המייסדים" של המוסיקה המזרחית כללו ברפרטואר שלהם משירי ארץ ישראל, מכיוון שתפיסת הישראליות שלהם הייתה אינטגרטיבית יותר." והפיכתו של השיר ללהיט מזרחי נקבעה באמצעות אופן הביצוע והעיבוד לשיר.⁵

בהקשר זה מעניין לציין את מאמרה של זיוה שמיר "חנה'לה התבלבלה והצליחה לבלבל את כולם" שבו היא טוענת שקיימת כיום מגמת סילוף של ההיסטוריה של ארץ ישראל ומציינת כדוגמה המחזקת את טענתה את גלגולי השיר. לדבריה, "מעניין ומשעשע להיווכח שהמוזיקה החסידית המזרח-אירופית של "חנה'לה התבלבלה" מוגדרת כמוזיקה מזרחית שהשפיעה על ילידי ארצות ערב שגדלו עליה וניכסו אותה לעצמם."⁶

אופיו המגוון של השיר, הנובע מאימוץ שיר של משורר אירופי, מנגינת כלייזמר ומוטיבים יווניים מתבסס למעשה על הסולם, או המקאם המשותף למזרח אירופה ולמוזיקה המזרחית: החיג'אז הוא "אהבה רבה".

הערות ומקורות

1. דליה כהן, שמע וידע של המרכיבים המוזיקליים, ירושלים, 1989, עמ' 43-38 וכן 47-46.
2. יהודה כהן, "מחוה'לה לחנה'לה: גלגולי השיר 'מעפולה באנו הנה יחד", עונג שבת (בלוג), 18 במרץ 2022, onegshabbat.blogspot.com
3. אדוין סרוסי, מוטי רגב, מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל, רעננה, 2013, עמ' 271.
4. אדוין סרוסי, חנה'לה התבלבלה, תיאוריה וביקורת, 12 – 13, חורף 1999, עמ' 269 – 277 .
5. שם, עמ' 273.
6. זיוה שמיר, חנה’לה התבלבלה והצליחה לבלבל את כולם, חדשות בן עזר, גליון 1843 1/5/2023.