שיר קינה מכרם התימנים
אהובה עוזרי כתבה והלחינה את השיר, והוא שיר הנושא של אלבום הבכורה שלה, שיצא ב־1975 (תרבות.il). לפי קוטנר, כל שירי האלבום היו מקוריים, והיא הקליטה אותו בתוך שעתיים בעזרת האמרגן אברהם גלרון (סטריאו ומונו: אהובה עוזרי).
עוזרי גדלה בכרם התימנים, וכבר בילדותה שרה קינות בטקסי אבל ואזכרה בשכונה (סטריאו ומונו: אהובה עוזרי, תרבות.il). בעיבוד של השיר מזהה תרבות.il פתיחה באוניסונו, שינויי קצב ושירה מסולסלת, כולם מעולם המוזיקה הים־תיכונית (תרבות.il).
זהו שיר קינה של אם שמחכה לבנה החייל. במשך שנים סיפרה עוזרי שכתבה אותו על בנה של שכנתה, בלי לפרט את שמו (תרבות.il). ב־2013 התברר שמדובר בסמל ראשון עדי שורק (זביב) מכרם התימנים, שנפל ב־18 באוקטובר 1973 ליד האגם המר ונחשב לנעדר במשך חודש. עוזרי סיפרה ל־mako שאמו ישבה וקוננה על בנה, ומשם באה ההשראה לשיר (mako, 2013).
הצלחה בלי רדיו
לפי דיווחים לא רשמיים נמכרו מהאלבום 300 אלף עותקים, אף ששיריו כמעט לא הושמעו בתחנות הרדיו הממלכתיות (תרבות.il). לפי תרבות.il, זו הייתה הפעם הראשונה שנושא השכול הופיע במוזיקה המזרחית (תרבות.il).
אחרי הצלחת השיר פנו אל עוזרי אמהות שכולות וביקשו שתכתוב שירים על בניהן. היא נהגה להקליט עבורן שיר על קלטת ולשלוח להן. לפי קוטנר, ב־1977 הייתה עוזרי האמנית המזרחית הראשונה שזכתה להתייחסות מקיפה בטלוויזיה, בסרט בן 40 דקות על כרם התימנים ועל הקריירה שלה (סטריאו ומונו: אהובה עוזרי). שרית חדד חידשה את השיר באלבום ההופעה שלה מצרפת ב־1996 ושוב בתוכנית "ריח מנטה" ב־2005 (ויקיפדיה).
