אל תשליכני

ביצוע: אביהו מדינה ושימי תבורי
כותב: מהמקורות (תהילים ע"א)
מלחין: אביהו מדינה
מעבד: ננסי ברנדס
שנת היצירה: 1984
אלבום: זיכריני - שימי תבורי
כלי נגינה: סינטיסייזר, גיטרה אקוסטית, גיטרה בס, תופים אלקטרוניים.

אביהו מדינה, חתן פרס ישראל תשס"ב, תרם באופן משמעותי לתרבות ולמוזיקה הישראלית, כמו גם לשילובה של המוזיקה המזרחית בתוכה.¹ חלק בולט מתרומתו זו הוא הוספת שירים לקאנון היהודי. השירים הבולטים בקטגוריה זו הם 'שבחי ירושלים', 'ברכנו', 'האר עינינו', ו'אל תשליכני לעת זקנה', שהפך למזוהה עם הרפרטואר היהודי החדש. הלחן של מדינה הולם את המאבק שלו לקבלה ולשוויון של המוזיקה המזרחית ולניפוץ גבולות הז'אנר. בנוסף, סגנון כתיבתו מבטא את מערכת היחסים המורכבת בין לחן לטקסט מקראי שלמעשה כבר רווח בבתי הכנסת מאות שנים.

ת.ז

אביהו מדינה ושימי תבורי נתפסים בתודעה הציבורית כיוצרים עולים וכמעצבי המוזיקה המזרחית בשנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים. עם זאת, עצם ההגדרה שלהם כ'מוזיקאים מזרחיים' עשויה לעורר שאלות. אמנם שניהם נולדו למשפחות ממוצא תימני. מדינה-בשכונת שבזי בתל אביב ותבורי-בנס ציונה, אך מבחינה מוזיקלית הם מעולם לא היו מקובעים למסגרת הסגנונית המזרחית.

אביו של מדינה היה חזן וזמר, ודודתו מקוננת מסורתית, אך בנעוריו הוא התחנך בקיבוץ כיסופים, שם למד לנגן בגיטרה, ספג השפעות של מוזיקה ארץ-ישראלית, ונפגש עם מתנדבים אמריקאים שהכירו לו את בוב דילן ואת הביטלס.² בראיונות רבים לאורך השנים מדינה חזר בניסוחים שונים על העובדה שהוא מעדיף להיקרא יוצר ישראלי, לא מזרחי. הסגנון המזרחי בכתיבתו מהווה רובד אחד מהמארג המוזיקלי שלו.

לפי אדווין סרוסי ומוטי רגב, שימי תבורי נחשב באופן לא מדוייק כאחד מחלוצי המוזיקה המזרחית, יחד עם ניסים סרוסי ואבנר גדסי "למרות סגנון הפופ הרגשני המובהק שלהם"³. אלבום הבכורה של תבורי נכתב, הולחן, ועובד ברובו על-ידי עוזי חיטמן, והוא הציג שירי רוק-פופ וסול מובהקים עם הגייה וגוון שירה מעט מזרחיים (למשל ב'לילה בלי כוכב' ו-'חיפשתי שירים לצאת לעולם').

ייתכן שעל הרקע הזה תבורי בחר לשיר בפסטיבל הזמר המזרחי את 'שחורה ונאווה' שאיתו זכה בשנת 1977, ואת 'כינור דוד' שאותו כתב והלחין לו מדינה והגיע שנה לאחר מכן למקום השני. שניהם לא מאופיינים בלחן מזרחי מובהק, אך יש בהם ציטוטים והשפעה מן המקורות , ובאופן הזה הם משוייכים לסגנון המזרחי. תבואי ויתר על השיר 'הפרח בגני' שנכתב באופן מזרחי מובהק שמדינה הציע לו. מדינה ייעד את השיר הזה לפסטיבל הזמר המזרחי. לדברי תבורי "נמאס לי להופיע בפסטיבל הזמר המזרחי. זכיתי שם כבר שלוש פעמים, אבל אם אתה רציני - בוא נלך לפסטיבל הזמר החסידי" (לפי אביהו מדינה)⁴.

הרצון של השניים לצאת מגבולות הסגנון המזרחי אכן הביאה אותם להשתתף בפסטיבל החסידי, שהיה "משחק חוץ, לא המגרש הביתי"⁵. מדינה הלחין את 'ברכנו' למילים מתוך תפילת 'ברכת השנים' מתפילת שמונה עשרה בסגנון אשכנזי-חסידי, ותבורי הגיע איתו ב-1980 עד המקום השני. מדינה הלחין את 'אל תשליכני' לפסטיבל בשנה העוקבת, אך תבורי סבר כי הוא מיושן וסירב לשיר אותו. רק לאחר שלוש שנים, בלחץ של מדינה, תבורי התרצה, והשניים הקליטו את השיר בדואט לאלבומו - 'זיכריני'. על אף שהשיר לבסוף לא הופיע בפסטיבל הזמר החסידי, ראוי להתייחס אליו על פי הייעוד הראשוני שלו, על פי הפריזמה של מדינה המבקש להתקבל בממסד כיוצר כלל ישראלי.

לחן ומילים

ימלא פי תהילתך
כל היום תפארתך
אל תשליכני לעת זיקנה
ככלות כוחי אל תעזבני

השיר בנוי משני פסוקים, ח' ו-ט', מתוך פרק ע"א של ספר תהלים, שרבים מן היוצרים של המוזיקה הישראלית הלחינו את פסוקיו ('שיר למעלות', 'מי האיש') או שאבו ממנו השראה ('ממעמקים' - עידן רייכל, 'ארים ראשי' - שי גבסו).

מדינה בחר בפסוקים שמייצגים את הפרק כולו. הפסוק הראשון "יִמָּ֣לֵא פִ֭י תְּהִלָּתֶ֑ךָ כׇּל־הַ֝יּ֗וֹם תִּפְאַרְתֶּֽךָ" - מתאר את ממד התפילה, הבקשה, וההאדרה של הפרק. הפסוק השני "אַֽל־תַּ֭שְׁלִיכֵנִי לְעֵ֣ת זִקְנָ֑ה כִּכְל֥וֹת כֹּ֝חִ֗י אַֽל־תַּעַזְבֵֽנִי" מתאר את הפנייה הייחודית של הפרק. הקשר ההדוק בין תפילה לשיר מתבטא כמעט בארס פואטיקה. הכותב מצהיר כי ימלא פיו בתפילה, ואכן, בשיר, הפה מתמלא בשירה ובתפילה תוך חזרות רבות על אותן הפסוקים. בפזמון, הדובר מבקש מה', ולא (כנהוג) ממשפחתו ומקהילתו - לא לעזוב אותו לעת זקנה. שלב הזקנה יכולה להתפרש בפשטותה, כיחס ודאגה לזקן, כמו במשמעות הערכית שניתנה לטקסט. אך רש"י מפרש⁶ "אם זקנתי בחטאים כלומר שחטאתי הרבה". במקרה הזה הפנייה הישירה לאל קשורה בבקשה למחילה על חטאים רבים, ולא בגיל ביולוגי.

הבחירה של מדינה בשני פסוקים הביאה אותו להשתמש במספר מאפיינים מוזיקליים המרחיבים ארבע עשרה מילים לכדי שיר באורך מלא: ביניהם פתיחה ומעברים אינסטרומנטליים משמעותיים (כדקה ורבע מתוך השיר), חזרות רבות על המילים, צלילים ארוכים בין ההברות והמשפטים, כמו גם שימוש במליסמות רבות. לאור מאפיינים אלו נשאלת השאלה: האם לחן זה לפסטיבל החסידי הוא אכן, לפי מדינה, "לא בדיוק מזרחי… בא מבית הכנסת האשכנזי".⁷

הפתיחה, כמו שאר השיר, מציגה תזמור מערבי לגמרי של ננסי ברנדס: גיטרה אקוסטית, בס, קלידים ותופים אלקטרוניים, במקצב שש-שמיניות בסגנון בלדת רוק. מלודיית הפתיחה הברורה שמתחילה לאחר 15 שניות מציגה סולם ומוטיב מינוריים מערביים, אך חזרה על אותו מוטיב תוך ירידה בדרגות הסולם (סקוונצה) מרמזת על טכניקת כתיבה מזרחית המאפיינת את אותה התקופה. נגינתו של הקלידן את אותה מלודיה כוללת קישוטים מזרחיים מובהקים. אך כל אלה נשארים מרומזים בתוך תמונת הצליל הכללית.

המלודיה של המילים מבטאת דואליות דומה. בבסיסה היא מינורית-מערבית לגמרי, וכוללת ארפג'ים (מלודיה של צלילי האקורד, אלמנט מערבי בעיקר, אך קיים במוזיקה מרוקאית). ההטעמה בחלק מהמילים היא אשכנזית - המלעיל של 'ימלא פי', ו-'לעת זקנה'. ייתכן שגם אספקט זה נבע מתוך הייעוד החסידי הראשוני של השיר.

מצד שני, סגנון הביצוע כולל מליסמות רבות. כלומר, יש נטייה ברורה לשיר שלושה צלילים ומעלה לכל הברה. (הפוך מהשירה ה-'סילבית', הברתית, המקובלת במוזיקה הישראלית ששם יש נטייה לשיר צליל בודד לכל הברה). למשל בבית הראשון ההברה הלפני האחרונה במילה 'תהילתך' והמילה 'פי' מתארכות ומסתלסלות על פני מס' צלילים. זהו סגנון מזרחי באופן מובהק, שאפיין את התפילה והקריאה היהודית, במיוחד את זו המזרחית.⁸ החזרות הרבות על כל שורה, ורווחי הזמן ביניהן, דורשות ומאפשרות פיתוח וקישוט רב של המליסמות. אלמנט זה "אילץ" את מדינה (בבית) ומתבורי (בפזמון) ליצור סלסולים וקישוטים מזרחיים רבים ביחס לשירים אחרים שלהם. אין לדעת איך האופי המזרחי בחלקו של השיר היה מתקבל במידה והיה מתמודד בפסטיבל הזמר המזרחי, אך ללא ספק, מדינה מימש את שאיפתו ליצור מוזיקה ישראלית-יהודית כללית.

טעמי המקרא

הרעיון להעביר את המילים מן המקורות אל המוסיקה העדכנית לא התבטא רק בבחירת הפסוקים. גם הלחן עצמו הושפע, במודע או שלא במודע, מנוסח הקריאה המסורתי - טעמי המקרא. מערכת הסימנים בשם זה התפתחה לפי המחקר לפני למעלה מאלף שנים, והיא כוללת סימונים הממוקמים מעל מילות המקרא, ומורים על הפיסוק, ההטעמה, והנגינה שלהן.⁹ התפתחות מסורת זאת בקרב העדות השונות, הובילה לנוסחי התפילה והקריאה השונים במגוון בתי הכנסת, והמלחין המודרני יכול להתעלם, לשאוב השראה, או ממש לצטט משירת בית הכנסת.

במקרה של 'אל תשליכני' - אם נשווה את השיר להקראה הבבלית של משה חבושה, נגלה דמיון רב לשיר. המילה 'ימלא' עולה למילה 'פי' בצורה דומה מאוד ללחן של מדינה, כמו גם הסלסול בהברה הלפני אחרונה של 'תהילתך'. בפזמון 'אל תשליכני' חבושה עולה לאוקטבה - ממש כמו תבורי בפזמון. גם הניגון של שניהם בהברה האחרונה, המליסמתית, של המילה 'זקנה' אולי מושפע מאותו מקור. חשוב להביא בחשבון שהקריאה של חבושה חדשה באופן יחסי, ולכן ייתכן כי באלמנטים מסוימים הוא מושפע מהשיר, ולא להפך. בכל אופן, מדובר במערכת יחסים מרתקת, שמאירה את המוזיקה היהודית-ישראלית כהרחבה של מסורות ניגון קיימות לאותה השפה.

הערות ומקורות

1. עמוד של אביהו מדינה באתר פרס ישראל israel-prize.education.gov.il
2. אין דבר כזה מוזיקה מזרחית, איימי הורוביץ, תרגום יניב פרקש, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2024, (עמ׳ 112-113).
3. מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל, אדוין סרוסי ומוטי רגב, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2013 (עמ' 256)
4. אביהו מדינה בחשיפה היסטורית: "שימי תבורי לא רצה בהתחלה לקחת את ’אל תשליכני’" - אבנר שאקי, את הידברות 09.01.23.
5. ראה הערה 5.
6. אתר 'מקראות גדולות הכתר - פירוש מקראות גדולות תהילים ע"א - mgketer.org
7. ראיון של וולפה וכ"ץ עם אביהו מדינה, מתוך: מוזיקה בישראל, עיונים - סדרת 'נושא' (2014), בעריכת מיכאל וולפה, גדעון כ"ץ וטוביה פרילינג, הוצ' מכון בן-גוריון, אונ' בן-גוריון.
8. דליה כהן ורות כץ - 'המליסמה : פראמטר מוסיקלי המאפיין עדות מזרחיות בארץ, יהודיות ולא יהודיות' מתוך: "פעמים", 77, תשנ"ט - 1999 (עמ' 90-114)
9. טעמי המקרא במסורת הבבלית בהשוואה למסורת הטברנית, רונית שושני. הוצאת יד יצחק בן צבי, ירושלים 2022.