הגולה

מבוא כללי

השיר "הגולה" של דודו טסה יצא בשנת 2016, כסינגל הראשון מתוך אלבום האולפן התשיעי שלו, הנקרא באותו שם. השיר זכה לפופולריות רבה ומתמשכת, לא מעט בשל זיקתו הסגנונית למוזיקה המזרחית של המאה ה־20; וכעשור לאחר יציאתו, הוא השיר המוביל בכמות ההאזנות בעמוד היוטיוב של טסה.

תעודת הזהות של השיר

ביצוע: דודו טסה
כותב: דודו טסה, גלעד כהנא
מלחין: דודו טסה
מעבד: דודו טסה, ניר מימון
סוגה: רוק מזרחי, רוק אלטרנטיבי, ערבסק
שנת היצירה: 2016

כלי נגינה: תופים, כלי הקשה, בס חשמלי, גיטרה חשמלית, כינור, ויולה, צ'לו, קלידים, תכנותים

פרטים נוספים:

בשל נטייתו של טסה להעביר שירים עם פוטנציאל "להיטי" למבצעים אחרים, השיר נכתב במקור עבור יהודית רביץ. אולם לאחר שהמפיק והשותף ליצירה של טסה, ניר מימון, שמע את הסקיצה, הוא הפציר בטסה לבצע ולשחרר את השיר בעצמו, וכך היה.¹ השיר זכה לגרסאות כיסוי רבות, מהן נציין שתיים בעלות חשיבות יתרה לדיוננו: את זאת של ספיר סבן במסגרת תוכנית הריאליטי המוזיקלית The Voice Israel 2017, בסגנון הערבסק הטורקי; וגרסה בטורקית של הזמרת־יוצרת הטורקיה הפופולרית קלבן (Kalben), בשם Şanssız Mücadeleci.

מילות השיר

מי היה מאמין שדווקא אני זה
ככה סתם אפול
הפיתוי הקטן שהפך לענק
הוריד אותי לשאול
ריקודים אסורים שהיו לי
חשכה שנתנה לי חסות על הכל
נגיעה זהירה שהייתה בי
היא כלום כביכול
איך כולם נוסעים להם, מקומות שמורים
ולי אין לחזור, אין לאן לחזור
חברים טובים היו לי, כולם הרוסים
וכבר אין מי שיבוא
זה נגמר כבר לפני שבכלל עוד התחלתי
מישהו בוכה
מאבק בלי סיכוי וברור שהפסדתי
איך שלא יהיה
לא זוכר בבקרים את הלילה
איך שתיתי הכל
לא נשכח המבט שהיה לה
מפחד מאתמול
איך כולם נוסעים להם...

דיון במילות השיר

מילות השיר מתארות מצב רגשי מורכב, המוגדר קודם כל על ידי שם השיר – "הגולה". הבתים מספקים מעין וידוי אישי בגוף ראשון על התמכרות כלשהי, או התדרדרות מוסרית, שטיבה המדויק נותר מעורפל. הדובר מתאר את מפלתו כמקרית וכבלתי צפויה ("מי היה מאמין שדווקא אני זה/ככה סתם אפול"), תוך כדי שימוש באוצר מילים מטאפיזי ("הפיתוי הקטן שהפך לענק/הוריד אותי לשאול"). מתוך כך, מציג הדובר את עצמו כפסיבי, כמישהו שנתן לכוחות מקריים, אך חזקים ממנו, להוביל אותו למצבו הנוכחי. הבית השני מחזק ומקבע את תחושת המאבק האבוד מראש ("זה נגמר כבר לפני שבכלל עוד התחלתי... מאבק בלי סיכוי וברור שהפסדתי..."). בשני הבתים ניתן למצוא ניסיונות להסתתר מן המציאות הקשה, לברוח ממנה או לטשטש אותה ("חשכה שנתנה לי חסות... לא זוכר בבקרים את הלילה/איך שתיתי הכל").

בעוד שהבתים כתובים ברובם בלשון עבר, והדובר מגולל בהם את סיפור מפלתו בדיעבד, כעובדה מוגמרת – הפזמון מציג את שברון הלב שלו בהווה. הוא מתאר את מצבו הנוכחי כחסר מוצא ופתרון ("ולי אין לאן לחזור") ומנגיד עצמו לקולקטיב כלשהו הנהנה מרשת ביטחון מסוימת שאינה זמינה לדובר ("איך כולם נוסעים להם, מקומות שמורים"). ידידיו מן העבר סובלים, ככל הנראה, ממצב דומה לשלו, וכך הוא נותר לבדו, ללא איש להיעזר בו ("חברים טובים היו לי, כולם הרוסים/וכבר אין מי שיבוא"). כך יוצא שבעוד שבבתי השיר חושף הדובר את מצבו הנפשי הפרטי בלשון יחיד ובזמן עבר, בפזמון הוא מבכה את הניתוק שלו מן הקהילות הסובבות אותו בזמן הווה. ובעוד שהתנועה בבתי השיר היא בעיקר רגשית ופנימית ("הוריד אותי לשאול"), בפזמון יש תנועה של אחרים במרחב ממשי יותר ("איך כולם נוסעים... אין מי שיבוא").

שם השיר מכוון אותנו, אם כך, לקריאה של הפזמון כעוסק בגלות ובהגירה. ההיסטוריה המשפחתית של טסה, שהחל משנת 2011 גם שלובה בקריירה המוזיקלית שלו, מזמינה אותנו לקרוא את הפזמון כהתייחסות לעלייתם ארצה של האחים אל־כוויתי: דאוד (סבו של טסה מצד אימו) וסאלח אל־כוויתי, שהיו מהמוזיקאים החשובים, המרכזיים, והמצליחים ביותר בעיראק במחצית הראשונה של המאה ה־20. האחים אל־כוויתי כמעט ונשכחו כליל לאחר שעלו לישראל בשנות ה־50. בישראל של אותה תקופה מוזיקה ערבית הודרה בפועל מן המרחב התרבותי והציבורי;² ואילו בעיראק דאגו למחוק את שמותיהם מכל השירים שכתבו, ולקטלג את השירים כיצירות "עממיות" או לשייכן למלחינים אחרים.³ בשנת 2011 – כחמש שנים לפני "הגולה" – יצא האלבום הראשון בפרויקט המתמשך "דודו טסה והכוויתים", בו מקליט טסה את שיריהם הישנים של האחים, בביצועים חדשים המשלבים את המוזיקה העיראקית מן המחצית הראשונה של המאה ה־20 עם סגנון הרוק החשמלי והמודרני המזוהה עימו. ואכן, רבים בקרב הקהל והמבקרים בישראל הבינו את השיר ככזה המדבר מפיהם של האחים אל־כוויתי, וכנושא נראטיב המתאר את מצבם לאחר עלייתם ארצה, שסימנה גם את דעיכת הקריירה המוזיקלית המפוארת שלהם.⁴

למרות כל זאת, נראה שכוונת המשורר הייתה שונה דווקא. כשהתארח בתוכנית "חי בגימל מהיכל התרבות", נשאל טסה על ידי שלומי שבן על אודות משמעות השיר, לפני שביצעו אותו יחד:⁵

שבן: מה זה "הגולה" בשבילך?
טסה: "הגולה" זה על... זה על התקופה ההיא.
שבן: איזה תקופה ההיא?
טסה: נראה לי "פיקוק", רווקות, כן... כן.
שבן: אה, זה? אוקיי. אוקיי. אז איפה הגלות פה?
טסה: רגשית. רגשית.
שבן: אוקיי.

טסה: כן, זה תחושה, איזה אווירה, איזה... אתה לא נמצא במקום שאתה חושב שאתה... שאתה אמור להיות בו, כאילו.

בשלב מוקדם יותר בראיון דיבר טסה על תקופה קשה בחייו, שבה נדמה היה לו שחייו האישיים והקריירה שלו נקלעו למבוי סתום. כשטסה מזכיר כאן את ה"פיקוק", הוא מתייחס לבר תל אביבי ידוע בו נהג לבלות באותה עת (ניתן למצוא אזכורים לתקופה זו גם בשירים אחרים של טסה). נדב מנוחין מסביר כך את נושא הגלות הרגשית:

"האם טסה גלה מארצו של סבו, עיראק? האם הוא גולה מישראל? לא, זו האפשרות השלישית: דודו טסה מייצג פליטות אישית, פליטות של מי שלא מרגיש בבית מביתו, ומתגעגע למקום שאינו קיים."⁶

דיון ביקורתי/פרשני

כמה ממבקרי המוזיקה שכתבו על "הגולה" זיהו בשיר את ההשפעות של פרויקט "הכוויתים" על יצירתו של טסה בעברית. בן שלו כתב שהגולה "נשמע כמו השיר הראשון שממש מכניס את האחים אל כווייתי אל מערכת ההפעלה המקורית של טסה".⁷ גם סער גמזו מזהה משהו דומה, בהתייחסות ספציפית יותר לסגנון השירה של טסה.⁸ אופיר טובול, לעומתם, טוען כי אפשר לזהות השפעות מזרחיות באלבומי הרוק הישראלי של טסה לכל אורך הקריירה שלו כזמר־יוצר בוגר כבר מתחילתה.⁹ מבחינה מוזיקלית השיר משלב צלילים של רוק אלטרנטיבי – כמו סאונד ומקצב התופים, והשימוש באלקטרוניקה ובאפקטים – עם מאפיינים של מוסיקה מזרחית, לרבות תצוגה בולטת של צליל הגיטרה החשמלית המזרחית, מלודיה עם נטיות מודאליות, ריבוי סלסולים, וכלי מיתר בגוון ערבי.

אך בעוד שצליל הגיטרה המובילה של טסה בשיר מייצר זיקה אל המוזיקה המזרחית של שנות ה־70 וה־80 (ובייחוד אל עבודתו של יהודה קיסר בלהקת "צלילי העוד"), המרכיבים המזרחיים האחרים בשיר שולחים אותנו אל הז'אנר הטורקי שהיה פופולרי בישראל בתחילת שנות ה־90 – זה שנודע גם בכינויים "מוזיקת דיכאון" או "מזרחית כבדה".¹⁰ אך אלה לא רק הכינורות הערביים והסלסולים במקאם כורד שמזכירים את הסגנון הטורקי; אלו גם המילים של השיר, שעוסקות בנושאים של הגירה, סבל קיומי, התמודדות עם גורל קשוח, ואף צריכת אלכוהול – כולם נושאים אופייניים לסגנון הערבסק הטורקי, שהיה הבסיס לזרם הטורקי של המוסיקה המזרחית בישראל.

בנעוריו היה טסה "ילד פלא" שהקליט קסטה של שירים בסגנון ערבסק, ביניהם היה גם הלהיט "אני שר" – במקור שיר טורקי בשם Anılar, שמילותיו בעברית נכתבו על ידי טסה עצמו. כעבור כמה חודשים, כשנקרא טסה לתקן משהו בהקלטת השיר "חייל של אמא", כבר התחיל להתחלף לו הקול – והחוויה השלילית שעבר טסה באולפן טבעה בו את רישומה. בעקבות זאת החליט טסה הצעיר שהוא יהיה לגיטריסט ולא לזמר.¹¹ כפי שמבחין בצדק אופיר טובול, הביצוע המחודש של טסה ל"אני שר" משנת 2015, וביתר שאת "הגולה" שיצא כשנה לאחר מכן – מהווים סגירת מעגל אישית של טסה עם תחילת דרכו המוזיקלית. את "הגולה" אנו צריכים להבין כשיר ערבסק ישראלי מודרני; ומרכיביו ה"ערבסקיים" שהוזכרו לעיל – המוזיקליים והמילוליים – הם אלו שתרמו לפופולריות הגדולה שלו בישראל ואף מחוצה לה.

קישורים

שלומי שבן מארח את דודו טסה
פגישה עם רוני קובן
דוד טסה – אני שר
המקור ל"אני שר": ג'ושקון סבאה – אנולר
דודו טסה – אני שר 2015
ספיר סבן – הגולה בביצוע ערבסק (מתוך דה ווייס ישראל)
קלבן – הגולה (גרסה טורקית)

הערות ומקורות

1. פגישה עם רוני קובן: דודו טסה, כאן 11, (20.9.2018), kan.org.il.
2. אדוין סרוסי ומוטי רגב, מוסיקה פופולרית ותרבות בישראל (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה, 2013), 254.
3. לקריאה נוספת על האחים אל־כוויתי, ראו אצל Dafna Dori, The Brothers Al-Kuwaity and the Iraqi Song 1930–1950 (Uppsala: Acta Universitatis Upsaliensis, 2022).
4. ראו למשל: עמוס אורן, "דודו טסה: הגולה שבתוכנו," הבמה (17.5.2016); חי בגימל מהיכל התרבות | שלומי שבן מארח את דודו טסה, כאן 11 (11.9.2025), kan.org.il. habama.co.il
5. שלומי שבן מארח את דודו טסה, כאן 11.
6. נדב מנוחין, "מלך העולם: 'הגולה' של דודו טסה הוא אלבום מופת," וואלה! תרבות (9.8.2016). פרשנות דומה ראו גם אצל אופיר טובול, "הגולה משכונת התקווה," בתוך מהפכה של שמחה: מוזיקה ישראלית־מזרחית, ע' אופיר טובול (ראשון לציון: ידיעות ספרים,2024),238–243. e.walla.co.il
7. בן שלו, "השיר הישראלי הכי טוב שיצא בזמן האחרון," הארץ (26.5.2016), haaretz.co.il.
8. סער גמזו, "'הגולה', דודו טסה," ישראל היום (8.8.2016), israelhayom.co.il.
9. טובול, "הגולה משכונת התקווה".
10. ראו התייחסויות לסגנון הטורקי אצל אבי שושן, "מטיפת מזל לגשם של מזל," בתוך מהפכה של שמחה: מוזיקה ישראלית־מזרחית, ע' אופיר טובול (ראשון לציון: ידיעות ספרים,2024), 138–141; וכן אצל ישי ויסמן, "שלום, חבר.," בתוך מהפכה של שמחה: מוזיקה ישראלית־מזרחית, ע' אופיר טובול (ראשון לציון: ידיעות ספרים,2024), 180–183.
11. ראו אצל שלומי שבן מארח את דודו טסה, כאן 11; פגישה עם רוני קובן: דודו טסה, כאן 11.